כִּסֵּא זֶה הָיָה מְקוֹם הַמֵּת.

הַקְּטִיפָה הַיְרֻקָּה מַבְרִיקָה בִּמְקוֹם שָׁם שָׂם יָדָיו.

אַחֲרֵי־כֵן, אַחֲרֵי שֶׁלְּקָחוּהוּ, בָּאוּ הַזְּבוּבִים –

זְבוּבִים גְּדוֹלִים, שְׁקֵטִים. הָיָה חֹרֶף.

יְבוּל הַתַּפּוּזִים הָיָה רַב מְאֹד –

זְרָקוּם אֶל אֲחוֹרֵי כָּתְלֵי־הַחֲצֵרוֹת.

הָיָה מְעֻנָּן – לֹא הִכִּירוּ מָתַי עָלָה הַשַּׁחַר.

בּקֶר אֶחָד, הַשְׁכֵּם־הַשְׁכֵּם, דָּפְקוּ בַּדֶּלֶת הַסַּיָּדִים עִם מִבְרְשׁוֹתֵיהֶם.

הַמְשָׁרֵת הָרָזֶה יָצָא. נָתַן לָהֶם עֲנִיבוֹת הַמֵּת –

כְּחֻלָּה, צְהֻבָּה, שְׁחֹרָה. הָהֵם מִצְמְצוּ בְּעֵינֵיהֶם. הָלְכוּ לָהֶם.

הַכִּסֵּא נִמְצָא בַּמַּרְתֵּף, וְעָלָיו מַלְכֹּדֶת הָעַכְבָּרִים.