בְּחֻרְבַּת לְבַבְכֶם הַמְּזוּזָה נִפְסָלָה,
עַל־כֵּן שָׁם הַשֵּׁדִים יְכַרְכְּרוּ יָהִימוּ,
וְכַת־הַלֵּצָנִים, בְּנֵי רִיק וּבַטָּלָה,
שָׁם עוֹשִׂים הִלּוּלִים וּסְעָרָה יָקִימוּ.
הֲתִרְאוּ מִי אֹרֵב שָׁם אַחֲרֵי הַדֶּלֶת
בְּמַטְאֲטֵא? זֶה שַׁמַּשׁ מִקְדָּשִׁים נֶחֱרָבִים –
הַיֵּאוּשׁ! הוּא בָא – וְהַכַּת הַצֹּהֶלֶת
תְּטָאֳטָא, תְּגֹרַשׁ: “צְאוּ, הַשּׁוֹבָבִים!”
אָז יִדְעַךְ שְׁבִיב אֶשְׁכֶם הָאַחֲרוֹן שֶׁעָמַם,
וְנֶאֱלַם מִקְדַּשְׁכֶם וְנִשְׁכַּח הֶהָמוֹן;
וַעֲלֵי־מְעִי מִזְבַּח לְבַבְכֶם שֶׁשָּׁמַם
יְיֵלִיל וִיפַהֵק חֲתוּל הַשִּׁמָּמוֹן.