עֶצֶב / צבי שץ
עֶצֶב, עֶצֶב, עֶצֶב, שׁוּב תּוֹקֵף הָעֶצֶב
גַּם אַחֲרֵי הָאֹשֶׁר – צִיץ-מַאֲוַיַּי…
מוּסִיקָה, שִׁטְפִינִי בְגַלֵּי-הַקֶּצֶב,
שְׂאִי, נַתְּקִינִי הָלְאָה מִמְּגוֹר-חַיַּי!
מֵעַצְמִי גִמְלִינִי, מִלִּבִּי דַוָּי…
קֶצֶף, קֶצֶף, קָצֶף, אַךְ תְּמוּרוֹת-הַקָּצֶף;
מַעֲלֶה הַזֵּכֶר קֶצֶף-נְעוּרָי.
הִיא, אֲשֶׁר אֵלֶיהָ עוֹד נַפְשִׁי תִכָּסֶף,
גַּם זִכְרָהּ כְּקָצֶף בְּגַלֵּי-חַיַּי…
הִיא, אֲשֶׁר אֵלֶיהָ עוֹד כָּלוֹת עֵינַי…
…בְּעַרְפִּלֵּי הַצַּחַר יִתְכַּסֶּה הַסַּהַר,
נֶשֶׁף-כֶּשֶׁף יֵרֵד, יֵפֶן אֶל הַגַּיא;
בְּמִשְׁעוֹל-הַחֹרֶשׁ נַעֲרָה וְנַעַר
אַךְ עַתָּה חָלָפוּ, שָׁטוּ לְפָנַי,
שָׁטוּ וְטָבָעוּ בְעַרְפִּלֵּי חַיּי.
קַנְטָרָה