פרופ' י"נ אפשטיין במאמרו “פרישת רבנו אליהו מנחם ב”ר משה מלונדריש" מעתיק מכתב־יד את הקטן שלהלן מדברי המחבר:

“ונשאלתי בחלומי על שאנו אומרים ברצה והחליצנו שלא תהא צרה ויגון לנו ביום מנוחתינו, מה זה שלא תקנו לומר שלא נהא בצרה ויגון ביום מנוחתינו, הלא טוב לנו להתפלל עלינו מלהתפלל על היום, ואען בחלומי אם כה יאמרו, היה במשמע שלא נהא בצרה ויגון ביום מנוחתינו הא בשאר ימים נהא, ולא יהיה ולא יבוא. אך עתה שאנו מתפללים על יום מנוחתינו יש במשמעות הלשון שאין התפלה אלא על אותם שהיום להם יום מנוחה, ואף כי ממנו תוכל לדקדק, הא בשאר ימים תהא מי יתן וכן יהיה רצון, חלץ מהם כל מום בערלה, ואיקץ משנתי והנה חלום נבואה ולא אחת מששים”¹.

הקטע שבסוף: “הא בשאר ימים תהא מי יתן וכן יהי רצון, חלץ מהם כל מום בערלה”, בלתי מובן. ונראה לי לשער, כי במקום “הא בשאר ימים” צריך להיות “בשאר עמים”. ובמקום “כל מום בערלה” צריך להיות “כל מול בערלה” על־פי ירמיהו ט, כד. והנוסח הנכון הוא: “הא בשאר עמים תהא, מן יתן וכן יהיה רצון. חלץ מהם כל מול בערלה”.

שוב נודע לי כי הקטע הנ"ל כבר נדפס בספר “באר מים חיים”. (שאלוניקי ש"ו) בענייני ברכת המזון. עיינתי שם ומצאתי הנוסח “כל מום בערלה” ובמקום “בשאר ימים” כתוב שם: “בשאר כל אדם” (עיין גם: שטיינשניידר C. B. מס' 2600).