בזה כבר הגעתי ל“קץ”. נתתי השקפה כללית ומסרתי איזו תמונה שהיא, כפי שהיה אפשר, מחיי היהודים בגרוזיה בעבר ובהווה. עם החתימה אני רוצה לסכם את דברי, לתת איזה מסקנא ולהראות על הדבר אשר צריך לעשות ואפשר לעשות בשביל יהודי גרוזיה.
מכל מה שנאמר, ראינו, שהיהודות הגרוזית איננה אבר מדודלל ונתוק מגוף האומה. רוח היהדות נשמרה בהם במשך הדורות בטהרתה ובין “מצרי שאול ועברי פי פחת” נשאו את יהדותם וסימניהם הלאומיים והביאום עד הלום. בזמן האחרון גם התעורר בהם הרצון לשוב לחיים לאומיים ותרבותיים עבריים. אולם עוד לא הספיקה ההכרה הלאומית להתבגר אצלם והערכים הרוחנים של היהדות להתמזג בדמם ולקנות אצלם זכות אזרח וכבר השיג אותם הנחשול, נחשול הכפירה בערכים הלאומיים וברוח היהדות. סופות חזקות הבאות מן החוץ התחילו להשתער עליה בזמן האחרון ומאיימות לקעקע את כל מה שהיה יקר וקדוש להם במשך כמה דורות. היא עוד היתה בראשית דרכה, במצב הנביטה וההתהוות.
עוד לא הכתה ההכרה הלאומית שרשים עמוקים בלב ולא נהפכה לה לצורך נפשי, לחלק אורגני ובלתי נפרד מהווייתה, העומדת איתן בפני כל הרוחות והזרמים. הרכוש הרוחני מן העבר לא היה גדול ובהווה עוד לא הספיקו ליצור דבר מה ממשי כדי להזין את הנשמה היהודית, ביחוד של הנוער ובאופן כזה היא נשארה מפולשת מכל הצדדים לכל הרוחות והזרמים, הקורעים ושוטפים ממנה חלקים חלקים אל מקום אשר לא ישובו. היהדות הגרוזית נתונה כעת בנסיון קשה. היא צפויה לכיליון לאומי ולטמיעה גמורה, אם לא יבואו בזמן הקרוב שינויים במצב אשר היא נמצאת כעת. המשבר החומרי והחורבן הרוחני יכלו בה את שארית הפליטה. הדור הישן ימות ויחלוף באמונתו התמה בלב קרוע ופצוע למראה החורבן החומרי והרוחני והדור הצעיר לא ידע ולא יכיר אותה. כל זה אני אומר לא בהפלגה ולא לשם תעמולה, אלא זו היא המציאות האמיתית והנוראה…
עכשיו, בתנאי החיים והשלטון השוררים ביהדות גרוזיה, אין לאל ידנו לעשות דבר מה ממשי, באופן בלתי אמצעי, בשביל היהדות הגרוזית בגרוזיה. אולם פה יש לעשות הרבה והרבה בשביל יהודים אלה, אשר בזה אפשר יהיה להשפיע גם שמה בהידיעות המעודדות והמשמחות שתתקבלנה מכאן. יש להיכנס ברחוב היהודי-גרוזי של הישוב הישן אשר בארץ, לנהל עבודה לאומית ותרבותית מאומצת ובלתי פוסקת, ביחוד בקרב הנוער, לעורר בהם חוש הצבוריות ורגש העבודה לטובת האומה והכלל. להרחיק משם כל הרקבון אשר נערם מן הישן והעובר וליתן להרוח החדש, רוח צח, רוח ההכרה וההבנה הלאומית לחדור לתוכו.
יש לשים לב למצבם של העולים החדשים, אשר עלו לארץ במשך עשר בשנים האחרונות, לחיות חיי עבודה וחיים אכריים, אשר מספרם מגיע לארבעים משפחות, המפוזרים אנה ואנה והסוחבים חיים עלובים של חצי רעב. לכרוך ולקשור אותם אל הקרקע ואל העבודה הבריאה, המחייה את בעליה וגם לחנכם חינוך לאומי ומוסרי. וכן אין לנתק את הקשרים עם היהדות הגרוזית הגולה ולתת אפשרות של עליה לארץ מזמן לזמן למשפחות המוכנות והשואפות לעלות, ובזה לקשור אותן באופן רוחני אל הארץ, לטעת בלב הנשארים תקוה לגאולה ולא להביאם לידי הזנחה ויאוש גמור. אלה הם האמצעים, אשר אפשר להשתמש בהם לטובת היהדות הגרוזית לעת-עתה, עד אשר יגיעו ימים טובים מאלה גם לא"י וגם ליהדות שבגולה, אז אולי גם היהדות הגרוזית תידבק בהגוף הכללי של האומה הישראלית ותהיה לברכה בקרב העם והארץ.