לוגו
[יוֹם עָמַד וְחָמֵשׁ גֻּלְגָּלוֹת לוֹ. חָמֵשׁ יְמָמוֹת רְצוּפוֹת]
בתרגום: בנימין הרשב
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

1


יוֹם עָמַד וְחָמֵשׁ גֻּלְגָּלוֹת לוֹ. חָמֵשׁ יְמָמוֹת רְצוּפוֹת

אֲנִי, מִתְכַּרְבֵּל, הִתְגָּאֵיתִי בַּמֶּרְחָב, שֶׁגָּדַל עַל שְׁמָרִים.

הַחֲלוֹם זָקֵן מִן הַקֶּשֶׁב, הַקֶּשֶׁב זָקֵן מֵחֲלוֹם – מְמֻקָּד וְרָגִישׁ…

וְאַחֲרֵינוּ נִשְׂאָה דֶּרֶךְ־מֶלֶךְ עַל מוֹשְׁכוֹת־רַכָּבִים…


יוֹם עָמַד וְחָמֵשׁ גֻּלְגָּלוֹת לוֹ. כְּמִדֶּבֶר מֻכֶּה מִמָּחוֹל

נִשָּׂא גּוּשׁ פָּרָשִׁי, וְרַגְלִי, הָלְכָה מַסָָּה, גַּבָּהּ־בְּשָׁחֹר:

כְּשֶׁעֹרֶק עָצְמָה הִתְרַחֵב בַּלֵּילוֹת – פִּגְיוֹנוֹת לְבָנִים, –

הָעַיִן הָפְכָה לִבְשַׂר מְחָטִים־שֶׁל־אֹרֶן.


לוּ כְּזַיִת לִי יָם־הַתְּכֵלֶת, לוּ כְּאֹזֶן־שֶׁל־מַחַט בִּלְבַד,

שֶׁהַצֶּמֶד שֶׁל זְמַן הַלִּוּוּי יִנָּשֵׂא בְּקַלּוּת כְּמִפְרָשׂ.

אַגָּדַת לֶחֶם־עֹנִי רוּסִית! כַּף־מֵעֵץ2 וְחַפְּשֵׂנִי: אַ־אוּ!

אַיֵּכֶם, שְׁלִישִׁיַּת נְעָרִים מִשַּׁעַר־בַּרְזֶל גֶ.פֶּ.אוּ? 3


שֶׁסְּחוֹרָה מֻפְלָאָה שֶׁל פּוּשְׁקִין לֹא תֻּפְקַר לְאוֹכְלֵי־הַחִנָּם4,

מִתְלַמֵּד בְּסָגִין וְאֶקְדָּח שֵׁבֶט מֻמְחֵי־פּוּשְׁקִינָם –

חוֹבְבִים צְעִירִים שֶׁל שׁוּרוֹת לְבָנוֹת־הַשִּׁנַּיִם,

לוּ כְּאֹזֶן־שֶׁל־מַחַט בִּלְבַד, לוּ לִי יָם־הַתְּכֵלֶת כְּזַיִת!


הָרַכֶּבֶת הָלְכָה לָאוּרַאל. יָשָׁר אֶל הַפַּעַר שֶׁל פִּינוּ

צַ’אפַּאיֶב5 יוֹדֵעַ־דַּבֵּר דָּהַר מִתּוֹךְ סֶרֶט קוֹלִי –

מֵאֲחוֹרֵי גֶּדֶר־עֵץ, עַל בַּד שֶׁסָּדִין הוּא

לוּ לָמוּת וְלִקְפֹּץ עַל סוּס מִשֶּׁלִּי!


יוני 1935, וורוניז'


  1. “יום עמד” – ביסוד השיר – שיירת ההגלייה למקום הגירושים. ובתוך זה משולבות תמונות מקבילות מן ההיסטוריה הרוסית: הרַכָּבים הנוסעים למרחקים בדרך־המלך, הגירושים בימי הצארים, ומאסות האדם ההולכות במלחמת האזרחים. לקראת סוף־השיר משתלבת תמונת הסרט המפורסם.  ↩︎

  2. כף מעץ: כל איכר, חייל או אסיר נשא עימו כף חיונית, מגולפת מעץ, בשרוול־המגף, כדי ללגום מסיר המרק המשותף (בו מפורר לחם).  ↩︎

  3. ג.פּ.אוּ: ראשי תיבות של הבולשת הבולשביקית (קודם צֶ'.קַ., אח"כ נ.ק.ו.ד., היום ק.ג.ב.).  ↩︎

  4. אוכלי־החינם: הכוונה ל"טפילים האינטלקטואלים"; מנדלשטאם מלגלג על אימוץ שמו של פושקין בפראזיאולוגיה של נציגי השלטון.  ↩︎

  5. צ’אפאייב" (האחים ואסילייב, 1934) שהציג את צ’אפאייב, מנהיג הפרטיזאנים האדומים, איש הסטיכיה האנארכית, בקרבות עם הלבנים, עד מותו – סרט שעשאו אגדה חיה. (“בד” של קולנוע הופך לסדין של תכריכים, ואחרי המוות קופץ צ’אפייב חי על סוסו – על הבד).  ↩︎