יוֹם עָמַד וְחָמֵשׁ גֻּלְגָּלוֹת לוֹ. חָמֵשׁ יְמָמוֹת רְצוּפוֹת
אֲנִי, מִתְכַּרְבֵּל, הִתְגָּאֵיתִי בַּמֶּרְחָב, שֶׁגָּדַל עַל שְׁמָרִים.
הַחֲלוֹם זָקֵן מִן הַקֶּשֶׁב, הַקֶּשֶׁב זָקֵן מֵחֲלוֹם – מְמֻקָּד וְרָגִישׁ…
וְאַחֲרֵינוּ נִשְׂאָה דֶּרֶךְ־מֶלֶךְ עַל מוֹשְׁכוֹת־רַכָּבִים…
יוֹם עָמַד וְחָמֵשׁ גֻּלְגָּלוֹת לוֹ. כְּמִדֶּבֶר מֻכֶּה מִמָּחוֹל
נִשָּׂא גּוּשׁ פָּרָשִׁי, וְרַגְלִי, הָלְכָה מַסָָּה, גַּבָּהּ־בְּשָׁחֹר:
כְּשֶׁעֹרֶק עָצְמָה הִתְרַחֵב בַּלֵּילוֹת – פִּגְיוֹנוֹת לְבָנִים, –
הָעַיִן הָפְכָה לִבְשַׂר מְחָטִים־שֶׁל־אֹרֶן.
לוּ כְּזַיִת לִי יָם־הַתְּכֵלֶת, לוּ כְּאֹזֶן־שֶׁל־מַחַט בִּלְבַד,
שֶׁהַצֶּמֶד שֶׁל זְמַן הַלִּוּוּי יִנָּשֵׂא בְּקַלּוּת כְּמִפְרָשׂ.
אַגָּדַת לֶחֶם־עֹנִי רוּסִית! כַּף־מֵעֵץ2 וְחַפְּשֵׂנִי: אַ־אוּ!
אַיֵּכֶם, שְׁלִישִׁיַּת נְעָרִים מִשַּׁעַר־בַּרְזֶל גֶ.פֶּ.אוּ? 3
שֶׁסְּחוֹרָה מֻפְלָאָה שֶׁל פּוּשְׁקִין לֹא תֻּפְקַר לְאוֹכְלֵי־הַחִנָּם4,
מִתְלַמֵּד בְּסָגִין וְאֶקְדָּח שֵׁבֶט מֻמְחֵי־פּוּשְׁקִינָם –
חוֹבְבִים צְעִירִים שֶׁל שׁוּרוֹת לְבָנוֹת־הַשִּׁנַּיִם,
לוּ כְּאֹזֶן־שֶׁל־מַחַט בִּלְבַד, לוּ לִי יָם־הַתְּכֵלֶת כְּזַיִת!
הָרַכֶּבֶת הָלְכָה לָאוּרַאל. יָשָׁר אֶל הַפַּעַר שֶׁל פִּינוּ
צַ’אפַּאיֶב5 יוֹדֵעַ־דַּבֵּר דָּהַר מִתּוֹךְ סֶרֶט קוֹלִי –
מֵאֲחוֹרֵי גֶּדֶר־עֵץ, עַל בַּד שֶׁסָּדִין הוּא
לוּ לָמוּת וְלִקְפֹּץ עַל סוּס מִשֶּׁלִּי!
יוני 1935, וורוניז'
-
“יום עמד” – ביסוד השיר – שיירת ההגלייה למקום הגירושים. ובתוך זה משולבות תמונות מקבילות מן ההיסטוריה הרוסית: הרַכָּבים הנוסעים למרחקים בדרך־המלך, הגירושים בימי הצארים, ומאסות האדם ההולכות במלחמת האזרחים. לקראת סוף־השיר משתלבת תמונת הסרט המפורסם. ↩︎
-
כף מעץ: כל איכר, חייל או אסיר נשא עימו כף חיונית, מגולפת מעץ, בשרוול־המגף, כדי ללגום מסיר המרק המשותף (בו מפורר לחם). ↩︎
-
ג.פּ.אוּ: ראשי תיבות של הבולשת הבולשביקית (קודם צֶ'.קַ., אח"כ נ.ק.ו.ד., היום ק.ג.ב.). ↩︎
-
אוכלי־החינם: הכוונה ל"טפילים האינטלקטואלים"; מנדלשטאם מלגלג על אימוץ שמו של פושקין בפראזיאולוגיה של נציגי השלטון. ↩︎
-
צ’אפאייב" (האחים ואסילייב, 1934) שהציג את צ’אפאייב, מנהיג הפרטיזאנים האדומים, איש הסטיכיה האנארכית, בקרבות עם הלבנים, עד מותו – סרט שעשאו אגדה חיה. (“בד” של קולנוע הופך לסדין של תכריכים, ואחרי המוות קופץ צ’אפייב חי על סוסו – על הבד). ↩︎