לְעֹמַר אַל-כְּאַיאַם / נפתלי הרץ אימבר

אֶשְׁתֶּה – לֹא אֵדַע מַדּוּעַ?

לְהָסִיר יֵינִי מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת;

אֶשְׁתֶּה – וְשִׁירַי אָז אַשְׁמִיעַ,

כָּל הִגָּיוֹן עִם רְסִיס בְּמִשְׁקֹלֶת.

אֶשְׁתֶּה – וְרוּחִי עָל תָּרְקִיעַ,

לִמְקוֹם הַנֵּצַח מִבְּלִי חֶלֶף;

מַה זֶה הַקֶּסֶם בַּגָּבִיעַ;

רוּחַ חָדָש עִם כָּל דֶּלֶף?

אוּלַי זֶה הַכּוֹס, הַגָּבִיעַ,

מִמֶּנּוּ הַיַּיִן אֶשְׁתֶּה לָרְוָיָה;

קֶדֶם מְשׁוֹרֵר לְרוּכֲךָ יְצוּעַ,

רֹאשְׁךָ – אָז קֶדֶם הָיָה.

לָעָפָר שָׁבָה אָז גֻּלְגָלָתֶּךָ

בִּידֵי הַיּוֹצֵר עַל הָאָבְנָיִם;

לְאֵפֶר הָפַךְ אֵדֶר גְּוִיָתֶךָ,

אַךְ לֹא רוּחֲךָ רוּחַ שָׁמָיִם.

לָכֵן עֵת אֲחַבֵּק הַגָּבִיעַ,

הַכּוֹס אֶמְצֶה בִּנְשִׁיקוֹת שְׂפָתַיִם;

רוּחֲךָ אָז עָלַי תּוֹפִיעַ,

הֲגִיגְךָ אָבִין כְּמוֹ בַּחַיִים.

אוּלַי עֵת אָשׁוּב לַעֲפָרִי,

יַד הַיוֹצֵר תַּעֲשֶׂה עַל הָאָבְנָיִם;

כּוֹס וְגָבִיעַ מֵרֹאשׁ בְּשָׂרִי

מֶנּוּ יַיִן יִשְׁתּוּ הַחָיִים.

אֲנִי תְּפִלָּה, כִּי מְשׁוֹרֵר כָּמוֹנִי,

יִשְׁתֶּה מִמֶּנּוֹ וְיֹאמַר, הִנֵּנִי;

יִשְׁתֶּה וְיָשִׁיר אַךְ לֹא מֵעֹנִי,

וּכְמוֹ הִזְכַּרְתִּיךָ, לְטוֹב יִזְכְּרֵנִי.