אתנחתא בהתיישבות לא תמיד היא אסון. ייתכן מאוד מצב המחייב זאת. יש שצרכי ההתיישבות, תכנונה או ביסוסה, מחייבים הפסקה זמנית בהעלאת ישובים. בזאת יש הבדל ברור בין עליה והתיישבות. לגבי עליה – כל הפסקה היא הפסד. לא תביא עולים בחודש אפריל במקום אלה שלא הבאת בחודש מארס ובוודאי שלא תביא עולים ב־1979 במקום אלה שלא הבאת ב־1978. יתר־על־כן פסק־זמן בעליה גורם להפחתתה בסיומו ( בהשוואה למה שיכול היה להיות אלמלא ההפסקה). הדברים ידועים ואומרם פטור מהוכחה. לכן מחדלי העלייה והקליטה שלנו הם החמורים במחדלינו, וכל המפלגות וחוגי הציבור אשמים. אין נקי. אשמים אנשי הציבור ואשמים יוצרי דעת הקהל בעתונות ובספרות, באמנות ובבידור. אשמה חיבתנו לעליה תוך סלידתנו מהעולה.

“דבר”, י"ב באדר ב' ה’תשל"ח 27 במרס 1978.