קְצָת לְהִשְׁתַּגֵּעַ תּוֹמְפְּסוֹן, קְצָת

לְהַרְגִּישׁ אֶת הָרוּחַ. אַתָּה מֵבִין אוֹתִי?

כְּאִלּוּ אַתָּה מְנַגֵּן בְּצֶ’לוֹ בְּקוֹנְצֶרְט חָשׁוּב

וּכְשֶׁמֵּיתָרֶיךָ נִקְרָעִים לְהַמְשִׁיךְ לְהָזִיז

אֶת הַקֶּשֶׁת יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה כְּמוֹ מְטֻמְטָם.

לֹא לָבוֹא וְלָלֶכֶת מִכָּל מָקוֹם וְלַחֲלֹם

מֶה עָשִׂיתָ שָׁם. לֹא לָבוֹא לְשׁוּם מָקוֹם.

אֲבָל כְּשֶׁהוּא יַגִּיעַ אֵלֶיךָ

לַעֲשׂוֹת בּוֹ עַד עַצְמוֹתָיו וְעַצְמוֹתֶיךָ.

וְלֹא הַשְּׁפִיּוּת הַזֹּאת תּוֹמְפְּסוֹן, לַטַּף הֶחָצֵר

שֶׁל גּוּף גִּחְכוֹנוֹ שֶׁל הָאֱלֹהִים.

לֹא הַיַּצִּיבוּת הַזֹּאת הַמְדֻמְיֶנֶת.

אֶת הַמַּנְגִּינָה הַזֹּאת שֶׁאֵדֵי קִיטוֹרְךָ

הָעַצְבָּנִי שׁוֹרְקִים בְּעִתּוֹת לַחַץ,

אוֹתוֹ הָאֱלֹהִים מְזַיֵּף כְּבָר שָׁנִים.

וְלֹא תּוֹמְפְּסוֹן הַמְנוּחָה הַמְשַׁלְשֶׁלֶת שָׁנִים.

אֲפִלּוּ הַזְבוּבִים הַיְרֻקִּים הָאֵלֶּה, נוּ, אַתָּה

יוֹדֵעַ לְמָה אֲנִי מִתְכַּוֵּן, אֲפִלּוּ הֵם

לֹא נִדְבָּקִים לָזֶה. אֵינֶנִּי יָכוֹל לוֹמַר לְךָ

אַל תִּוָּלֵד.

תּוֹמְפְּסוֹן, תֵּן לִי לִחְיוֹת. הַנַּח לִי לְפָחוֹת

אֶת שִׁגְעוֹנִי,

הַנַּח לְךָ לַיּוֹתֵר אֶת שְׁפִיּוּתְךָ, הַנַּח לִשְׁפִיּוּתִי,

תֵּן לִי אֶת אֱלֹהַי, תֵּן לִי אֶת שִׁפְלוּתִי,

זֹאת הַמְפַרְפֶּרֶת לְמוֹרַד רַגְלֶיךָ.