מחבר הספר שלפנינו, ג’ימס הנליי, נמנה על סופריה הצעירים והחשובים של אנגליה, שגישתם אל מאורעות ימינו מקורית ועמוקה. אמצעיו הספרותיים אינם צורך התאור ופתוח העלילה, אלא צורך החויה הפנימית, העולה מתהומות נפשו של האדם. אין פלא איפוא שהספר אשר לפנינו עורר תשומת לבה של הבקורת הספרותית באנגליה ובאמריקה, שעמדה עליו, כעל תופעה מיוחדת במינה בספרות המלחמה בימינו.
ספרים רבים יצאו בשנים האחרונות באנגליה, אשר תארו את המערכה על לונדון, מלחמתם של תושבי לונדון, אולם כולם נכתבו ברוח, בקצב ובטעם הימים שקדמו למלחמה האחרונה. אמנם הוסיפו עליהם המחברים ממוראות ימינו, אולם רק לשפה ולחוץ, במלים מספרות בלבד, ולא מתוך הצבעה על המהפכה הנפשית שהתחוללה בימינו.
לא כן ספרו של ג'. הנליי, הכתוב בקצב חדש, חדור אימים. הבלהה מזנקת אפילו ממשפטים כתובים בסגנון של יום יום, בפשטות המדברת על קטנות שבחיים. הנליי ידו רב לו בכל. בהבחנה אמנותית דקה, באינטואיציה שאינה מטעה אותו לעולם אלא מנחה אותו בטוחות בכל נפתולי הנפש: בלבטי נפשו של האמן, האינטלקטואל הרואה בימי הזוועה לא רק השתוללות האדם והטכניקה, אלא השתוללות הצבעים, ובשיחו ושיגו, חרופיו וגדופיו, גמגומיו והשקפותיו של איש ההמון, המלח, הטייס, המופקרת ואיש־הרחוב האנגלי.
גבוריו כולם תושבי בית אחד שבלהות המות חרתו צלקות בנפשותיהם – חרתו קוים סמויים כמעט מן העין, המתבטאים פה ושם בתנועות גוף בלבד, בהרגל משונה ולעתים, מקורם רחוק ונעלם, עוד בימי ילדות ונוער שהזעזוע של תקופתנו עוררם לתחיה.
גישתו של הנליי פסיכולוגית כנה, זהירה, מדובבת נימים דקות. ערגה אמנותית בנפש אמן ותסביכים בני ימינו בנפש מלח.
הפעולה מתרחשת ברובה במערכי הנפש, מתפתחת בטבעיות אך בדרמטיות רבה, מניעה ומערטלת הרהורים וזכרונות. השיחות מגלות לא דברים ולחוץ אלא דברים ולפנים, ומזכירות במקצת את הדרמטורג האמריקאי הגדול בן ימינו, יוג’ין או’ניל. הטכניקה של הנליי ברוֹמן שלו מתקרבת לטכניקה של הדרמטורג ועומדת על סף המחזה. כי הספר שלפנינו מרוכז, מצומצם־תמציתי וכל משפט מחזיק המרובה והולם בהולם השעה.
ואף כי הנפשות הפועלות שקועות בהוי אנגלי. יש בהן מהתגלות האנושי, הכללי החיוני, האוניברסלי שבאדם, אשר מגלה המחבר, כדי להוציא הדברים מהוי מקומי מוגבל, ולהרעיף רוח אופטימית על כל האומר כיום “ירד האדם פלאים”.
ג’ימס הנליי עשה, איפוא נסיון נועז שלא נעשה כמוהו בימי המלחמה האחרונה, לביים דווקא באנגליה, בארץ הבתים הסגורים והמסוגרים על מסגר, הנפשות המסוגרות, הרגשות הכבושים שבלב, את הפרצה שפרצה המלחמה, את המהפכה בנפש ובחברה. במערבולת רגשות, תשוקות, מאווים, תסביכים דקים מן הדקים, רצה להצביע על שינוי הערכין, ביחסים בין אדם לחברו, במגע האנושי, ולהציג את הדרמה של היחיד, של הפרט בהאבקותו, חמוש תחמושת רוחנית, לאומית, בריאה בלבד, על חייו ואמונתו, בקו החזית הראשון בעורף.
ש. ש.