נָבַחְתִּי בְּאָזְנֵי שׁוֹטֶה וְנָבָל,

עַד שֶׁיָּצָאתִי מֵאוֹתוֹ מַעְגָּל,

בִּקַּשְׁתִּי לִי דְּמוּת שׁוֹנָה,

מָצָאתִי קָהָל, אַךְ לִמְשֹׁל לֹא אוּכַל

בְּלִבִּי הַקַּנָּא.

חִפַּשְׂתִּי טוֹבִים מִמֶּנִּי, הַמְנַסִּים

בְּלָשׁוֹן סוֹבְלָנִית וּבְנִימוּסִים

לַהֲפֹךְְ שִׂנְאָה לִשְׁנִינָה,

אַךְ לֹא יִגַּע דָּבָר מִכָּל שֶׁאוֹמְרִים וְעוֹשִׂים

עַד לִבִּי הַקַּנָּא.

מִתּוֹכְכֵי אִירְלַנְד בָּאנוּ:

שִׂנְאָה רַבָּה, מָקוֹם מְעַט

חִבְּלוּ בָּנוּ לְלֹא תַּקָּנָה.

אֲנִי נוֹשֵׂא בִּי מֵרֶחֶם אִמִּי

לֵב קַנָּא.