זְמַנִּים טוֹבִים, זְמַנִּים נִפְלָאִים.

הָעוֹלָם הוּא עֲדָשָׁה

כְּחַלְחַלָּה וְקַלָּה.

גֻּלְגֹּלֶת אֲדִישָׁה

כְּמוֹ

מְגֻלַּחַת.

הוּא

פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת וְיָצָא.

הִרְגַּשְׁתְּ רְצוּחָה:

גֶּרֶב נַיְלוֹן

שְׁמוּטָה

עַל הַסַּפָּה.

קֻפְסַת הַמֹּחַ הִתְמַלְּאָה בְּמַיִם בּוֹדְדִים

כְּמוֹ שֶׁתֶן

בְּמַבְחֵנָה.

רָצִיתְּ לְהָקִיא אֶת הָעוֹלָם

וְלִבְלֹעַ בַּחֲזָרָה.

הִרְגַּשְׁתְּ חָרָא.

כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי,

מְעֻנָּב, מְאֻכְזָב,

דְּקוּר־רֵיקָנוּתִי,

לוֹבֵשׁ הַכֹּל צָהֹב (כּוֹלֵל הַנַּעֲלַיִם)

(פַּעַם לֹא הָיִיתִי גַּנְדְּרָן.

הַיּוֹם כֵּן),

הִרְגַּשְׁנוּ שִׂמְחָה

בְּיַחַד, כְּמִסְתַּבֵּר.

שׁוּם דָּבָר אַחֵר.

אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁמָּצַצְתְּ לִי,

הָיִיתִי

שְׂדֵה עֲצַבִּים וְלֹא יוֹתֵר.