כַּמָּה פְּעָמִים בְּתוֹךְ הַמַּסָּע

אָנוּ רוֹצִים לָשׁוּב הַבַּיְתָה?

בְּאִטִּיּוּת נִפְתָּחִים שַׁעֲרֵי הַלַּיְלָה

שַׁעַר תְּנוּמַת הַחַיּוֹת הַדּוֹהֲרוֹת בַּחֲלוֹם

וְשַׁעַר הַמַּרְאָה בּוֹ הָעַיִן מַבִּיטָה בַּגַּב, וְהַפֶּה הוֹפֵךְ אֶבֶן.

בְּאִטִּיּוּת יוֹצֵאת סְפִינָה אֶל הַלַּיְלָה

זְרוּעַת אוֹר וּפְנִינִים מִבַּעַד לְחַיֵּינוּ

הַגְּלוּיִים שֶׁל רֶוַח וְהֶפְסֵד הִיא נוֹשֵׂאת

אֵיזֶה הוֹד עָצוּב שֶׁל הַבְטָחָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְמַלֵּא.

לוּ הָיִינוּ מַבִּיטִים לְלֹא פַּחַד אֶל הָעַיִן הַקּוֹרֶנֶת

לוּ הָיִינוּ מְנַשְּׁקִים מִבְּלִי לִבְגֹּד אֶת הַפֶּה הַמְיַחֵל –

אוּלַי הָיִינוּ נִרְגָּעִים כְּעָלֶה בִּגְבוּלוֹ הַיָּרֹק.

דְּבַר מָה כַּבִּיר כֹּחַ שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם וְאֵין לוֹ זְמַן

נִתַּק מִתּוֹכֵנוּ וּמָצוּי בְּתַעְתּוּעַ שֶׁל אוֹר הַהוֹפֵךְ לִפְנִינָה

וּתְנוּעָה –

כָּל מַה שֶּׁהוֹשַׁטְנוּ וְלֹא נִלְקַח

וּמַה שֶּׁהוּשַׁט וְנִרְתַּעְנוּ לָגַעַת

אָחוּז בַּסְּפִינָה הַשָּׁטָה עַל קוּר הַפְּגִישָׁה שֶׁל שָׁמַיִם וְיָם.

כַּמָּה פְּעָמִים בְּתוֹךְ הַמַּסָּע אָנוּ רוֹצִים לָשׁוּב הַבַּיְתָה!

לְמַלֵּא מֵחָדָשׁ אֶת הַבָּבוּאָה שֶׁהוֹתַרְנוּ בַּכֻּרְסָא

לְהַעֲנִיק לָהּ אֶת הַפְּנִינָה הַהוֹפֶכֶת לְאוֹר

וְאֶת הַתְּשׁוּקָה שֶׁאֵינָהּ מְחַפֶּשֶׂת מַרְגוֹעַ, וְאֵינָהּ גּוֹזֶרֶת

מִן הַדָּם הַשָּׁחוֹר הוֹכָחוֹת לִבְדִידוּתָהּ, אֶלָּא מַנִּיחָה לוֹ לִזְרֹם

כַּזָּהָב, שֶׁשָּׁצַף פַּעַם חָפְשִׁי מִבֶּצַע, בַּנְּהָרוֹת