שׁוּב הוּא מְצַיֵּר אֶת פָּנַי בִּכְחֻלִּים וַאֲדֻמִּים מְעֻנִּים, רוֹכֵן לִרְאוֹת

אֵיזֶה צֶבַע יוּכַל לְהַחֲזִיק אֶת פָּנֶיהָ שֶׁל אִמּוֹ, אֶת הֵעָלְמָם

בָּאֵפֶר.

כָּאן הָעֲקֵבוֹת שֶׁאֵין לִטְעוֹת בָּהֶם. מַשֶּׁהוּ מִתְגַּלְגֵּל מִתּוֹךְ עַצְמוֹ, מְטַפֵּס מַעְלָה

יֵשׁ לוֹ שֵׁם, שְׁמִי. אֵין לוֹ. אֲנִי

הִיא אֲנִי.

אֲנִי שֶׁהָיִיתִי מוּטֶלֶת

בֵּינֵיכֶם,

עֲדַיִן אֲנִי הִיא