– רוֹצָה לְשַׂחֵק “שְׁבוּיִים”?
– כֵּן
– אָז תְּנִי לִי לָגַעַת בָּךְ.
כְּשֶׁיַּד הַמִּקְרֶה דַּקָּה וְתַקִּיפָה נוֹגַעַת בְּגוּפִי, מְנַעְנַעַת, כְּדֵי שֶׁכָּל הָעֲסִיסִים
יְחַלְחֲלוּ בִּי, הַכֹּל זוֹרֵם וּמִתְפַּשֵּׁט עַל הַכֹּל –
וּבְסֵפֶר הַחוֹל כְּבָר אֵין
דַּף רִאשׁוֹן וְאֵין דַּף
אַחֲרוֹן.
הַיַּלְדָּה צוֹחֶקֶת בְכָל כֹּחָהּ, אֲבָל הַקָּצֶה הֶעָנִי בּוֹכֶה:
הַפָּנִים הַשָּׁרוֹת, הֵן נִבְרָאוֹת מִכָּאן?