מַהוּ שֶׁאֲנִי שׁוֹכֵחַ, הַמִּלִּים, עֶצֶם טִבְעָן?

אִם טִבְעָן הוּא שֶׁרָחַק מֶנִּי וְנִזֵּר, וְלֹא שֶׁלִּי עוֹד?

אֵי בֵיתִי עַכְשָׁיו עוֹמֵד, וְאִם לַהֲקִימוֹ

מַה הֶחֳמָרִים נָאֶסְפוּ לִי, וְהֵיכָן.

אֵחַרְתִּי קוּם, אֵיזֶה קוּרִים הָיוּ לֹא הָיוּ

סִבְּכוּנִי בַחֲלוֹם, הֲמֵעַצְלוּת מְתוּקָה

לֹא אָבִיתִי עַצְמִי מֵהֶם לְהַתִּיר?

לא! כָּל הֶחֳמָרִים, לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה,

הִתְחַנְּנוּ לְיָדִי כִּי אֲשִׂימֵם בַּמַּסָּד וּבַטְּפָחוֹת,

וּכְבָר כֶּתֶר נוֹצֵץ בִּטְוַח הַיָּד לְהַנִּיחוֹ

בְּרֹאשׁ הַגָּג, בִּנְיָן לְתִפְאֶרֶת, וְזֶה

חִשּׁוּב לֹא נָכוֹן שֶׁל זִיעַ פָּעוּט

מוֹטֵט הַכֹּל וּמְצָאַנִי עֵר

שָׂרוּעַ בֵּין חֳרָבוֹת.

מַהוּ שֶׁשָּׁכַחְתִּי, קִסְמָן שֶׁל מִלִּים, עֶצֶם טִבְעָן

לַהֲרֹס וַאֲנִי, הֲלֹא, אַךְ בַּחֲלוֹם עָמַדְתִּי,

לֹא עָמַדְתִּי, לִבְנוֹת.