הֲכָנַת דָּבָר מְפָרֶקֶת אוֹתוֹ

לִפְרוּסוֹת הַבֹּקֶר,

לִצְרִיחַת יַלְדָּה בְּמִלִּים זָרוֹת,

לְמַחֲלָה וָתִיקָה הַזּוֹכֶרֶת אֶת הַדָּבָר

כְּשֶׁעֲדַיִן הָלַךְ יָחֵף.

הֲכָנַת דָּבָר

הִיא פֵּרוּרִים שֶׁאָסַפְתִּי מֵחֻלְצָתִי,

הַכֶּתֶם שׂוֹנֵא אֶת הַחֹמֶר

וְהַנְּיָר נִדְבָּק בִּסְגֻלַּת הַמַּאֲכָל

שֶׁהָיָה בְּתוֹכוֹ.

הַדָּבָר עַצְמוֹ נִמְתָּח עַד מְאֹד

טוֹעֵם מִקְצוֹת הָעוּגָה

אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְאַפֵּק.

הֲכָנַת הַדָּבָר מִתְפַּתַּחַת הֵיטֵב:

הוּא שָׁמוּר בְּתוֹכָהּ יַשְנוּנִי

מַחֲלָתוֹ נְעִימָה, שָׁקֵט סוֹפוֹ.