חֲפָצִים מַגִּיעִים אֵלַי

וְלִבָּם מַתְחִיל לָנוּעַ,

יַלְדוּתִי הַמְפַקְפֶּקֶת אִם הָיְתָה

מַזְכִּירָה לְכָל חֵפֶץ אֶת חַיָּיו.

כְּמוֹ אוֹת מְחוּקָה

שֶׁיֵּשׁ לְהַעְתִּיקָהּ בִּזְהִירוּת

שֶׁמָּא בְּאַחַד הַדּוֹרוֹת

תּוֹפִיעַ לְפֶתַע שְׁלֵמָה,

אוֹ נְגִיעָה אֵיתָנָה

שֶׁל אִישׁ זָקֵן בְּרֹאשׁוֹ

כְּמוֹ לֹא הִסְתַּלְּקוּ מִמֶּנּוּ מַחְשְׁבוֹתָיו.