יוֹתֵר אֵינִי מִסְתַּכֵּל בְּפָנִים אֲחֵרִים

לֹא אִשָּׁה וְלֹא גֶּבֶר

נִקְרָאִים לְהֵרָאוֹת לְפָנַי.

דַּי לִי בְּכוֹס נוֹזְלִים

הַיּוֹדַעַת לְהַתְחִיל אֶת הָאוֹר מִתּוֹכָהּ,

אוֹ בַּיָּם הַחוֹזֵר לִהְיוֹת קַדְמוֹן וְשָׁקוּף

לְהַרְאוֹת לְטְוֹבְלָיו אֶת הַקַּרְקַע.

לֹא לְהַבִּיט עוֹד בַּפָּנִים הָאֵלֶּה

קָשִׁים, רַבִּים, פְּתוּחִים, רוֹכְבֵי

עֵינַיִם, מְפַתֵּי גּוּפִי, עַקְשָׁנֵי יֹפִי גַּם בְּזִקְנָתָם.

אֲחַכֶּה לִתְפִלָּה שֶׁאֲחֵרִים מְבַטְּלִים

כְּדֵי לִלְחֹש אוֹתָהּ בְּתֹקֶף,

אֶבְחַר לִי עֹמֶק אוֹ אִשָּה

לְהַשְׁאִיר בָּהֶם אֶת מַבָּטִי הַשָּׁקוּעַ.