הוּא הָלַךְ אַחֲרֶיהָ בָּרְחוֹב,

אֵין לָדַעַת

אִם זוּג הֵם

אוֹ שְׁנַיִם הוֹלְכִים

זֶה אַחֲרֵי זֹאת,

אִם כֵּן ־ הֲרֵי שִׂמְלָתָהּ

וַאֲפִלּוּ בִּדְלֵי רֵאוֹתֶיהָ

הַבֹּקֶר הִרְהֲרוּ בְּגוּפוֹ.

 

מִי מֵהֶם הוֹלֵךְ מַהֵר, מִי

פּוֹנֶה פָּחוֹת, וּמִי הַמֵּצִיץ

מִפִּתְחֵי הַפָּנִים, בְּכָל הָאֲחֵרִים שֶׁבָּרְחוֹב.

 

וְשׁוּב אִם כֵּן ־ חֲשׁוּבָה שְׁאֵלַת הַבְּרִיאוּת

שֶׁל הַמֹּחַ הַמִּסְתַּתֵּר

מֵחֲלוֹמוֹת שֶׁהִטְרִידוּ בַּלַּיְלָה,

וְגַם הַסִּדּוּרִים הָאַחֲרוֹנִים

לַמִּפְגָּשׁ הַמִּשְׁפַּחְתִּי הַקָּבוּעַ.

 

עֲדַיִן הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ, אֵין

לָדַעַת, אִם זוּג הֵם

אוֹ שְׁנַיִם שֶׁל דֶּרֶךְ,

אִם כֵּן ־ שׁוּב הַשִּׂמְלָה וְהַלֵּב

שֶׁדּוֹפְקִים כָּל הַיּוֹם בַּגּוּף.

אִם לֹא, בְּכָל זֹאת אִם לֹא,

צָרִיךְ לַדְּלָתוֹת לְהוֹדִיעַ

לְהִפָּתַח בְּנִפְרָד, פַּעַם

אַחַר פַּעַם,

שֶׁתִּגָּמֵר הַהֲלִיכָה הַזֹּאת.