אָמַרְתְּ אִם הַשְּׂרוֹךְ מַתְחִיל לְהִפָּתַח,

הַקֶּשֶׁר הַצָּף הַזֶּה נֶחֱלָשׁ, מִתְפָּרֵעַ כְּמוֹ שׁוּק,

כְּבָר אֵין עֲצִירָה, הַשְּׂרוֹכִים

פּוֹרְצִים מֵהַנַּעַל לְהִתְפַּזֵּר כְּמֶלַח,

רָצִים בְּנִפְרָד לְיָדָהּ

לְהַפִּיל אֶת הָרֶגֶל שֶׁעָלֶיהָ הֵגֵנּוּ

זֹאת שֶׁאוֹתָם רָעֲדָה.

 

אָמַרְתְּ, וְעַכְשָׁו גַּם בְּמִלּוֹתֶיךָ: שְׂרוֹכִים

לֹא נְעוּלִים הֵם סַכָּנָה, סְגוּרִים לָבֶטַח

הֵם חוּטֵי הַתִּקְוָה, אוֹ הָאֹמֶץ שֶׁל זוּג

לְהִתְקָרֵב בַּחוֹף יָד בְּיָד בַּבֹּקֶר

וְלֹא רַק בְּעֶרֶב הַפִּתּוּי.

 

הַשְּׂרוֹכִים הֵם מַנְעוּל הָאֵיבָרִים,

קֶשֶׁר שֶׁהַמֹּחַ דּוֹרֵשׁ

כְּדֵי שֶׁיְּדַוְּחוּ לוֹ, לֹא יָעֵזּוּ

לְסַלְּקוֹ מֵהַתַּפְקִיד הַחוֹשֵׁב,

אוֹתָם קוֹשְׁרִים מַרְדָנִים.

 

הַדֵּק, הַדֵּק הֵיטֵב אֶת שְׂרוֹכֶיךָ

שֶׁמָּא הַהַתָּרָה הָרָעָה לֹא תִּפְסַח

וְתָשׁוּב אֵלַי עָקֹם וּפָתוּחַ

רוּחַ פְּרָצִים עַל צַוָּארְךָ מְשׁוֹטֵט.

 

הֲטֶרֶם יָדַעְתָּ

עַד כַּמָּה אַתָּה מְסֻכָּן,

חָשׂוּף כְּמוֹ גַּמָּדֵי אַגָּדָה בַּחוֹל

מוּגָן בְּמַנְעוּלִים עַתִּיקִים שֶׁל עִיר פְּרָזוֹת.