מֻנָּח בִּתְחוּם כַּעְסֵךְ

לְהֵאָסֵר עַל הָעוֹלָם הַזֶּה

וְלְִדרשׁ טוֹב עַל אֲחֵרִים,

אֶת הַמְּקוֹמוֹת שֶׁאֲנִי נִקְרָא אֲלֵיהֶם

אַתְּ מַטְלִיאָה כְּחוֹרִים בַּגֶּרֶב,

מִתְעַקֶּשֶׁת לְהִכָּבֵשׁ עַל יָדִי

רַק בְּעוֹלָמוֹת נְדִירִים.

אֲנִי שְׁרִיקָה עַזָּה

מִפִּיו שֶׁל גּוּף עָקֹם,

קֶרֶשׁ וָתִיק

שֶׁהֻנַּח עַל הַחוֹף

שֶׁיְּדַלְּגוּ מֵעָלָיו בִּזְהִירוּת

לְזֵכֶר קְפִיצוֹת הַיַּלְדוּת.

לְפֶתַע מוּבָן לִי אוֹתוֹ אָדָם

הַמְסָרֵב לִקְרֹא דְּבָרִים כְּתוּבִים ־

“דַּי לִי בְּמַה שֶּׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ”,

כְּבָר אֵינוֹ כּוֹעֵס עַל בְּנוֹ

הַמּוֹנֶה רַק אֶת מִי

שֶׁלְּיוֹם הֻלַּדְתּוֹ לֹא הִגִּיעַ.