בִּטּוּל הַסּוֹף בִּלְבֵּל אֶת הַדֶּלֶת:

עַד כֹּה הָיְתָה נִסְגֶּרֶת בְּהַסְכָּמַת הַקִּיר

מֵעַתָּה הִיא מַמְשִׁיכָה הָלְאָה וְאֵין לָדַעַת,

אֲפִילּוּ “סוֹף דָּבָר” שֶׁל קֹהֶלֶת

מֵבִיא בִּנְשִׁימָה חֲדָשָׁה פָּסוּק נוֹסָף,

וְאִישׁ שֶׁמֹּחוֹ כְּבָר הִתְבַּטֵּל

מַפְסִיק לְפֶתַע אֶת זִקְנָתוֹ

וּמוֹשֵׁךְ אֶת חַיַּי אֵלָיו בִּשְׁרִיר עַז.

סוֹף הַמִּשְׂחָק שֶׁל בְּנִי מִסְתַּלֵּק מִיָּדָיו

מְנַמְנֵם בַּצַּד יַחַד עִם דְחִיַּת הַקֵּץ,

סוֹף הַסֵּפֶר נִמְחָק בְּפַחַד מִתֹּם אַהֲבָתֵנוּ

וְהַיָּם שׂוֹחֶה כְּמוֹ קֶצֶף בְּכָל הַיַּבָּשׁוֹת.