אֵילָתִי בָּרְחָה מִן הַבַּיִת,
אֵילָתִי יָצְאָה לְטַיֵּל.
אִתָּהּ הַבֻּבָּה אֲבִיגַיִל,
אִתָּהּ הַדֻּבּוֹן נְתַנְאֵל.
צוֹעֶדֶת אֵילָתִי, כְּמוֹ אִמָּא,
דּוֹחֶפֶת עֶגְלַת הַבֻּבָּה.
קָדִימָה, חַבְרַיָּה! קָדִימָה,
אֵילָתִי, דֻּבּוֹן וּבֻבָּה!
שָׁלוֹם לָכֶם, אַבָּא, וְאִמָּא!
שָׁלוֹם, אֲבִיטַל וְעֵרָן!
אֲנַחְנוּ יוֹצְאִים לְבַדֵּנוּ,
רָחוֹק, אֶל הַכְּבִישׁ, אֶל הַגַּן.
דּוֹדָה שֶׁבָּרְחוֹב מִסְתַּכֶּלֶת:
– לְאָן אַתְּ הוֹלֶכֶת? – לְשָׁם!
לְשָׁם! – מוֹשִׁיטָה אֶת הַזְּרוֹעַ
אֵילַת אֶל רַחֲבֵי הָעוֹלָם…
