אָמְרָה הַשִּׂמְלָה הַלְּבָנָה לַכְּחֻלָּה:

– הִנֵּה זֶה שָׁבוּעַ שֶׁרוּתִי חוֹלָה! –

אָמַר הַסַּנְדָּל הָאֶחָד לַשֵּנִי:

– שָׁבוּעַ־יָמִים לֹא טִיַּלְתִּי אֲנִי!

– נֵצֵא! – הִתְחַנֵּן הַמְּעִיל בָּאָרוֹן.

אָמְרָה הַכַּפִּית: – עוֹד אָדֹם הַגָּרוֹן.

– עוֹדָהּ מִשְׁתַּעֶלֶת, וְיֵשׁ עוֹד קְצָת חֹם –

קָרְאָה הָרְפוּאָה בַּבַּקְבּוּק הַכָּתֹם.

– עָלֶיהָ לָנוּחַ מְעַט בַּמִּטָּה –

מִתַּחַת לַכַּר לָחֲשָׁה מִמְחָטָה.

– אֲבָל עַד מָתַי כָּךְ תִּשְׁכַּב לָהּ הַבַּת? –

עָנָה הַמַּדְחֹם: – עוֹד מְעַט! עוֹד מְעַט!