חָלְתָה פִּתְאֹם אִמָּא, שָׁכְבָה בַּמִּטָּה,
וְאַבָּא אֵינֶנּוּ בָּעִיר,
וְסַבְתָּא נָסְעָה אֶל דּוֹדָה חֲמוּטַל,
וּמִי, מִי יַשְׁכִּיב אֶת יָאִיר?
– הֲלֹא אַתָּה יֶלֶד גָּדוֹל, חֲבִיבִי!
אוּלַי תְּנַסֶּה כֹּחֲךָ?
רְחַץ אֶת יָדֶיךָ, צַחְצַח אֶת שִׁנֶּיךָ,
סַדֵּר הַסְּדִינִים, הַשְּׂמִיכָה!
– הַכֹּל אֶעֱשֶׂה, אִמָּא, אַל תִּדְאֲגִי!
אֵינֶנִּי תִּינוֹק בֶּן־יוֹמוֹ!
אֶסְגֹּר אֶת הַבֶּרֶז, אֶתְלֶה הַמַּגֶּבֶת,
אָשִׂים הַסַּבּוֹן בִּמְקוֹמוֹ.
וְשֶׁמָּא חָסֵר בַּפִּיזָ’מָה כַּפְתּוֹר,
אֶקַּח – רַק הַפַּעַם! – סִכָּה.
דָּבָר רַק אֶחָד לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת –
לָתֵת לְעַצְמִי נְשִׁיקָה!