שְׂמֹאלוֹ שָׁלַח בְּרַעְמַת לָבִיא

וְאֶת יְמִינוֹ אֶל הָהָר,

עַל אֶזְרוֹעוֹ עוֹד יְצַלְצֵל

שְׂרִיד אֲזִקָּיו – כַּבְלֵי צָר.

דַּהֲרוֹת אֵימָה, דַּהֲרוֹת לָבִיא.

כֻּלּוֹ רוֹחֵץ בְּגַלֵי רִיר;

מִנִּי קִרְקָס שֶׁל קֵיסַרְיָה

נִשָּׂא בֵּיתָרָה הָעִיר.

לֵב אַדִּירִים, לֵב הָאַרְיֵה,

יַךְ; מִי יֹאמַר לוֹ: חֲדָל?

וּפִי שִׁבְעָה יִגְבַּר מֶנּוּ

לֵב רוֹכְבֵהוּ, לֵב אֱיָל.

וְהוּא יַךְ, וּכְהוֹלֵם פַּעַם

יַךְ בְּכֹחַ, יַךְ בְּחֹם,

וְהוּא מָלֵא שִׁיר עַל גְּדוֹתָיו,

שִׁירַת גִּיל – לֹא תַּעֲמֹד דֹּם.

וְכֶאֱחֹז הָאֵשׁ בַּיַּעַר

וְאָכְלָה בַּעֲבִי-הַסְּבָךְ,

כֵּן מִתַּחַת גַּבּוֹת סְבוּכוֹת

תִּבְרֹק עֵינוֹ וְאוֹרָהּ צַח.

יִזְכֹּר שִׁבְיוֹ, קִרְקַס רוֹמִים,

נַפְשׁוֹ הוֹמָה תִּדְרֹךְ עֹז:

"יָבֹא יוֹם וַעֲלֵיכֶם נֵרֵד,

כְּרֶדֶת אַרְבֶּה עַל הַגֵּז!

"עוֹד יוֹם לָנוּ, וְאִם בִּיהוּדָה

אַךְ שְׂרִיד מָה וּמְתִים מְעָט,

עוֹד לֹא כָלָה עָשׂוּ עַמִּי,

נָרִים נֵס וּבְחֶזְקַת יָד!"

וּבִנְגֹהוֹת גִּיל קִדְּמוּהוּ

רֻכְסֵי הָר וּתְהוֹמוֹת רוּם;

וּבַאֲשֶׁר יִפְנֶה – מֶרְחָב,

וְאֵין אֲדוֹנִים לוֹ בַּיְקוּם.

1903