— שִׁירֵךְ יָפֶה — אָמַר לִי גָּד

(שֶׁלֹּא לְצַעֲרֵנִי),

אֲבָל מוּטָב שֶׁתִּכְתְּבִי

אֱמֶת! — בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי.

— אֱמֶת? וּכְלוּם אֵין זֹאת אֱמֶת,

כִּי בִּמְרוֹמֵי שָׁמַיִם

יֶשְׁנָם כְּרוּבִים יְפֵי־מַרְאֶה,

כְּרוּבִים צְחֹרֵי־כְּנָפַיִם?

—וַדַּאי, אֱמֶת! יֶשְׁנָם כְּרוּבִים,

זֹאת כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ.

אַךְ לֹא נָכוֹן שֶׁהֵם כּוֹתְבִים

הַכֹּל, שָׁם, בָּרָקִיעַ.

כִּי כֹּה גְּדוֹלָה הָאֲדָמָה,

אֵין סוֹף, אֵין גְּבוּל, אוּלַי, לָהּ!

כֵּיצַד יַסְפִּיק לָהֶם הַנְּיָר?

כֵּיצַד יַסְפִּיק הַלַּיְלָה?