הִשְׁתּוֹמֵם מְעִיל־הַגֶּשֶׁם:

— עֵת נִרְדַּמְתִּי אֶמֶשׁ,

בְּכִיסִי מִקְלָט מָצָא לוֹ

זוּג מִשְׁקְפֵי־שֶׁמֶשׁ.

הֶחָבֵר אֲנִי לַשֶּׁמֶשׁ

אוֹ לְמִשְׁקָפָיו?

הֵן עָבַר, חָלַף הַקַּיִץ,

וְהִתְחִיל הַסְּתָיו.

תִּתְחַבֵּא, תִּבְרַח הַשֶּׁמֶשׁ

מִפְּנֵי כְּפוֹר וָשֶׁלֶג,

יֵרָדֵם עַד סוֹף הַחֹרֶף

כָּל נָהָר וָפֶלֶג.

צָחֲקוּ הַמִּשְׁקָפַיִם:

— הוֹי, הַשְּׁלוּמִיאֵל!

הֵן שָׁכַחְתָּ כִּי אֲנַחְנוּ

בְּאֶרֶץ ־יִשְׂרָאֵל!

אַחֲרֵי סוּפָה וָגֶשֶׁם

שׁוּב תַּזְהִיר הַשֶּׁמֶשׁ.

מִפְּנֵי כָּךְ בְּתוֹךְ כִּיסֶךָ

הִסְתַּתַּרְנוּ אֶמֶשׁ!