(מֵאַנְגְּלִית, עַל־פִּי ר. ל. סְטִיבֶנְסוֹן)

יִדְלֹף לוֹ הַגֶּשֶׁם, יַשְׁחִיר הֶעָנָן,

אֶצְלֵנוּ הַיּוֹם עֲבוֹדָה וּבִנְיָן!

אַיֵּה קֻבִּיּוֹת? הַמַּרְבָד יִהְיֶה יָם,

נִבְנֶה לָנוּ עִיר, עִיר גְּדוֹלָה, רַבַּת־עָם!

נָקִים בֵּית־מִקְדָּשׁ, מִגְדַּל־אוֹר, חֲנֻיּוֹת,

נָמָל מְפֹאָר, בּוֹ עוֹגְנוֹת אֳנִיּוֹת.

בָּאוֹת וְהוֹלְכוֹת אֳנִיּוֹת בְּשׁוּרָה,

קְרִיאוֹת מַלָּחִים וּתְקִיעַת הַצְּפִירָה.

אַרְמוֹן רְחַב־יָדַיִם, אַרְמוֹן־מְלָכִים,

רוֹקְדוֹת בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ בַּגַּן עִם אוֹרְחִים,

אוֹרְחִים חֲשׁוּבִים מִמְּדִינָה רְחוֹקָה.

עוּגוֹת וְכָל טוּב מַגִּישָׁה הַמַּלְכָּה.

לָהּ כֶּתֶר זָהָב וְשִׂמְלַת אַרְגָּמָן.

צוֹעֵד עַל־יָדָהּ גּוּר־אַרְיֵה נֶאֱמָן.

מָה שֵׁם הַמֶּלֶךְ? שְׁלֹמֹה? רְחַבְעָם?

הֵיכָן הַיְּלָדִים שֶׁבָּעִיר רַבַּת־עָם?

פִּתְאֹם – תְּנוּעַת יָד: נֶהֶרְסָה כָּל הָעִיר!

אֵין גַּן, אֵין אַרְמוֹן, אֵין עוּגָה וְאֵין שִׁיר.

מַרְבָד… קֻבִּיּוֹת… וְאֵין עוֹד בֵּית־מִקְדָּשׁ!

אוּלַי נְנַסֶּה וְנִבְנֶה מֵחָדָשׁ?

נָשׁוּב וְנִבְנֶה כְּפָר וְעִיר וְנָמָל!

הִנֵּה קוֹל פַּטִּישׁ, קוֹל שִׁירָה וְעָמָל!

נָמָל זֶה יִהְיֶה כִּנְמַל תֵּל־אָבִיב.

נָשִׁיר וְנִבְנֶה אֶת אַרְצֵנוּ, חָבִיב!