לוגו
אֶרֶץ עִיר: שיר בעקבות לאה גולדברג
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

לזכרו של רוברטאס1


וְשִׁבְעָה יָמִים אָבִיב בַּשָּׁנָה

וְסַגְרִיר וּגְשָׁמִים כָּל הַיֶּתֶר.

לאה גולדברג


 

1.    🔗

הַגַּן שֶׁל גָּ’ה יָבֵשׁ. שִׁבְעַת יְמֵי אָבִיב

לֹא בָּאוּ הַשָּׁנָה. אוּלַי בְּנֵגָטִיב

מִקְרִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא קְצָת אֲדָמָה שְׁחֹרָה.

הַשֶּׁלֶג שֶׁיָּרַד לֹא יַעֲלֶה בַּחֲזָרָה,

עָשָׁן אֲשֶׁר עָלָה בָּאֲרֻבָּה לֹא יִבָּלַע,

כִּי אַרְצְךָ לֹא תְּזֻכֶּה וְלֹא תִּזְכֶּה בִּמְחִילָה.


 

2.    🔗

וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁעוֹד אֶחְלֹק

אִתְּךָ אֵיזֶה פְּרִי גַּנּוֹ,

וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי לָבוֹא לַבְּלוֹק

שֶׁלְּךָ עִם בַּקְבּוּק פִּינוֹ


נוּאָר רוֹמָנִי, שֶׁעָשָׂה לִי רַע

כְּשֶׁהָיִיתִי צְעִירָה מִמְּךָ,

וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁבְּאֶרֶץ קָרָה

מַסְפִּיק לְהוֹסִיף שְׁמִיכָה.


כְּבָר זָכַרְתִּי לָהּ דָּם, כְּבָר אָמַרְתִּי “זוֹנָה”,

כְּבָר שָׂרַפְתִּי לָהּ אֲחֻזּוֹת. –

וְשִׁבְעָה יָמִים אָבִיב בַּשָּׁנָה,

אֲבָל לֹא בַּשָּׁנָה הַזֹּאת.


וּבְלִי הַבְחָנָה – יֶלֶד, גַּן, בֻּסְתָּן? –

הַזְּמַן הַקָּפוּא מִתְרוֹקֵן,

וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ מָה לֹא בָּרָא הַשָּׂטָן,

וְאַתָּה יוֹדֵעַ מָה כֵּן.


אַתָּה יוֹדֵעַ, בָּנוּ הָיוּ רַחֲמִים,

אַתָּה לֹא זוֹכֵר אֶת זֶה, גּוּר.

וְיָבֵש הַגַּן שֶׁל גָּ’ה הַתָּמִים,

וְהַגַּן שֶלָּנוּ סָגוּר.


 

3.    🔗

נִקִּינוּ שֶׁטַח, רוֹקַנּוּ קֵן.

עָשִׂינוּ מָה שֶׁיָּכֹלְנוּ, בֵּן.


הִצַּלְנוּ כָּל מָה שֶׁרַק אֶפְשָׁר.

אֲנִי אוֹמֶרֶת שֶלֹּא יִהְיֶה כָּאן דָּבָר.


הִבְרַחְנוּ כָּל אוֹצָר בָּלוּם.

אֲנִי אוֹמֶרֶת שֶלֹּא יִהְיֶה פֹּה כְּלוּם.

לֹא תִמָּצֵא גַּם שֵׁן זָהָב.

הַזְּמַן הַזֶּה מְקֻלָּל עַכְשָׁו.


הוֹצֵאנוּ הַכֹּל מִתַּחַת לַמּוֹךְ.

הַזְּמַן הַזֶּה הוּא חֹרֶף אָרֹךְ.


עַל אַרְצְךָ, כְּצָבָא מורֵד,

שֶׁלֶג, שֶׁלֶג, שֶׁלֶג יוֹרֵד.


עַל אַרְצְךָ, כְּמֶלֶךְ גּוֹלֶה,

קֶרַח, קֶרַח, קֶרַח עוֹלֶה.


קְשִׁישִׁים חֲדָשִׁים יַחְלִיקוּ כָּאן,

יִשְׁבְּרוּ זְרוֹעוֹת דַּלּוֹת סִידָן,


וּבְאוֹר אַפְרוִּרי וְחַלָּשׁ חַוָּאִים

יַחְפְּרוּ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה קְפוּאִים,


וּמַשְׁתַּ"פּ חָדָשׁ בְּאֶצְבַּע כְּחֻלָּה

יֵיטִיב לֶאֱחֹז בְּתַת־מִקְלָע.


הָפַכְנו בָּלָטוֹת, יִשַּׁרְנוּ מִגְרָש.

זְמַנֵּנוּ עָבָר. זְמַנְּךָ חָדָשׁ.


זְמַנְּךָ רָעֵב. אַרְצְךָ צְמֵאָה.

הֵם לֹא יִסְתַּפְּקוּ בְּמִנְחָה צְנוּעָה.


לְלֹא חֲרָטָה – לְלֹא רַחֲמִים –

אוֹתְךָ – וְאֶת שִׁבְעַת הַיָּמִים.


תל אביב, מאי 2003


  1. רוברטאס היה בן דודי שחי בליטא המחודשת. בן יחיד לאימא אלמנה, הוא ניסה להתפרנס כאיש מחשבים אוטודידקט במציאות של עשרות אחוזי אבטלה, והסתבך עם האנשים הלא־נכונים. בינואר 2003 הם רצחו אותו, כי ידע עליהם יותר מדי. רק במאי נודע הדבר לי ולשאר המשפחה בישראל. ביולי היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה־19.  ↩︎