בְבֹקֶר עַרְפִלִּי, שֶׁצָּף בִּמְהֻפָּךְ,

בָּצַע קַו־שֶׁמֶשׁ חַד אֶת שֶׁטַח הַמִּגְרָשׁ

לִשְׁנַיִם, וְהַטַּל בְּאֶמְצָעוֹ נִקְרַשׁ.

בְּרֶגַע לַח מִיָּם, חֲלוֹם־לֵילִי נִשְׁפַּךְ,

וְקֶצֶף אַפְרוּרִי הֵקִים בִּי מְחִצָּה.

נְחִיל שֶׁל אֲנָקוֹת רָחַשׁ בַּאֲלֻמּוֹת

עֵינַי, וְאֶצְבָּעוֹת דַּקּוֹת לָפְתוּ אֶת מוֹט־

הָאוֹר הַמְּשֻׁנָּן, שֶׁבְּחָזִי נִפְצָה.

בְּבֹקֶר מְהֻפָּך קָדַחְתִּי כְּמוֹ חַמָּה.

דָּמַי הִסְתַּנְּנוּ אֶל חֵיק הָאֲדָמָה,

וְקוֹל צַעֲקָתָם קָפָא עַל מְקוֹמוֹ.

דָּעַכְתִּי שָׁם כִּדְעֹךְ הַזְּמַן בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.

בִּמְקוֹם עֲמִידָתִי חָרַךְ אוֹתִי חֻמּוֹ

שֶׁל טוֹרְסוֹ מְקֻשָּׁט בְּזוּג פְּטָמוֹת קָשׁוֹת.