חַבֵּק אוֹתִי חָזָק. הַלַּיְלָה מִתְאָרֵךְ

כְּחֶבֶל. בַּחַלּוֹן תְּלוּיִים הָעֲנָנִים.

הַלַּיְלָה הַנִּחָר מוֹתֵחַ בָּנוּ נִים־

לֹא־נִים וַעֲנָנָה. רְאֵה אוֹתִי כּוֹרֵךְ

יָדַיִם וְשׁוֹמֵעַ אֵיך לִבְּךָ הוֹלֵם

כְּשֵׁם שֶׁאֲרֻבּוֹת נוֹפְחוֹת עָנָן מַכְחִיל.

וְאַף אִם לֵאוּתְךָ מִלְּאָה אוֹתִי בְּחִיל,

עַכְשָׁו אֲנִי יָשֵׁן וְנָם וְלֹא חוֹלֵם.

עַכְשָׁיו אֲנִי נִשְׁחָק וְנָם בֵּין יְשֵׁנִים,

וֵאין לִי אֲרוּכָה בַּלַּיְלָה הַדּוֹרֵךְ

אֶת אֶקְדְּחֵי מָחָר כ הַחוֹרֵךְ

אֶת עוֹר הָאֶתְמוֹלִים. הֵן פַּעַם, לְפָנִים,

עָלִיתִי כְּגַלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה: נְחִיל

עֵינַיִם הִסְתּוֹלֵל בִּי, מַעְגָּל שָׁלֵם

שֶׁל צִפּוֹרֵי חַמָּה הִרְקִיעַ וְצִלֵּם

אוֹתְךָ, וְלֵאוּתְךָ מִלְּאָה אוֹתִי בְּחִיל.

חַבֵּק אוֹתִי מְאוֹד. רָצִיתִי לְבַקֵּשׁ

שֶׁאִם בַּעֲצַלְתַּיִם – יַחַד נִתְאַבֵּד,

שֶׁלַיְלָה שֶׁכֻּלּוֹ עוֹפֶרֶת יְעַבֵּד

אֶת שְׁנֵינוּ, וְגוּפְךָ יִהְיֶה לִי לְמוֹקֵשׁ.

וְיַחַד נִפָּרַע (נָעַמְתָּ לִי כָּל כָּךְ!).

הָרֵיחַ – רֵיחֲךָ – מַמְרִיא עַכְשָׁו אֶל עֵבֶר

גַּלְגַּל הַשֶּׁמֶשׁ הַבּוֹעֵל אוֹתִי כְּקֶבֶר –

רְאֵה אֵיךְ לְבָבִי בְּךָ בְּךָ נִפְקָח.