Valle che de' lamenti miei se' piena…
הַנַּחַל שֶׁתָּפַח כֻּלּוֹ מִדֶּמַע
חַיּוֹת עֵרָנִיּוֹת, דָּגִים אִלְּמִים
שֶׁבֵּין גָּדוֹת יְרַקְרַקּוֹת תְּחוּמִים,
דְּרוֹרֵי הַיַּעַר – יְסַפְּרוּ גַּם הֵמָּה;
הָעֵמֶק הָרוֹחֵשׁ סוֹדוֹת וָשֶׁבַע,
וּפִתּוּלֵי מִשְׁעוֹל בָּעֲשָׂבִים,
הָאַהַב הַמַּקְשִׁיחַ רְגָבִים
וְהַסְּדָקִים שֶׁבְּמִתְלוֹל הַגֶּבַע:
הַבִּלְתִּי מְעֻרְעָר זָע בִּמְקוֹמוֹ,
וּמִתְעַרְעֵר אֲנִי. כִּבְתוֹךְ גְּרָנִיט
נוֹצֵץ יָגוֹן בְּקֵן חֶדְווֹת עָבָר,
שָׁם אֲחַפֵּשׂ הָדָר שֶׁפָּג, כְּמוֹ
בַּז, שֶׁנֶּחֱלַץ מִכְּסוּת נוֹצוֹת זְמַנִּית,
מוֹתִיר גּוּפוֹ בַּעֲרִיסַת עָפָר.