סוֹנֵטוֹת הֲדוּרוֹת, מוֹצַאֲכֶן

בְּאֶרֶץ הַמַּגָּף הָאֲדוּקָה,

אַךְ בְּצָרְפַת פְּרַחְתֶּן, וּבְחֵיקָהּ

נוֹצְקוּ בָּכֶן הַחֶסֶד וְהַחֵן.

קִלְּסוּ אֶתְכֶן רַבִּים כָּל כָּךְ: אָכֵן,

תְּהִלַּתְכֶן הוּשְׁרָה כְּבָר כָּל צָרְכָּהּ.

בָּאָרֶץ רַק לָכֶן הַחֲזָקָה.

כְּבוֹדְכֶן אַף בָּרְקִיעִים וַדַּאי שׁוֹכֵן.

אַךְ בּוֹאוּ אַף אַתֶּם, שִׁירֵי עֲשֶׂרֶת

וּמְתֻמָּנִים, בָּנֶיהָ שֶׁל צָרְפַת:

כְּסוּתְכֶם אוּלַי אֵינָהּ כֹּה מְפֹאֶרֶת,

אַךְ תַּחַת לְבוּשְׁכֶם הַמְרֻפָּט

חִנְּכֶם מֵהֲדָרָן אֵינוֹ פָּחוּת:

מוֹשְׁלוֹת בָּכֶן זָרוֹת, וְלֹא בִּזְכוּת!

טורים 9 ו־10: “שירי עשֶׂרֶת ומתומנים” (בצרפתית: Dizains, Huitains) הם שירים בני עשרה ושמונה טורים, שנחשבו לצורות צרפתיות “ילידיות”, בניגוד לסונטה המיובאת מאיטליה.

סֶווֹל דה סנט־מַרְת (Saincte-Marthe, ‏1536–1623) – משורר בן “תור הזהב” של הרנסַנס הצרפתי, הידוע בעיקר בשירים הניאו־לטיניים שחיבר, בתרגומו לספר איוב ובקשרי הידידוּת האמיצים שלו עם מיטב משוררי התקופה. הסונטה שלעיל נכתבה בשנת 1569, כשלושים שנה לאחר שצורת הסונטה יובאה לראשונה לשפה הצרפתית (על ידי המשוררים סן זֶ’לֶה ומארוֹ). צרפתית היתה השפה השלישית שבה נכתבו סונטות (יותר ממאתיים שנה לאחר שעמנואל הרומי כתב את הסונטות העבריות הראשונות). בתקופה זו נתפסה עדיין הסונטה כצורה איטלקית מובהקת, אך היתה כבר לצורה שירית משגשגת ומרכזית ביותר בשירה הצרפתית.