חֻקָּיו שֶׁל הַסּוֹנֶט? אֵין צֹרֶךְ לְהַקְשׁוֹת:

הוּא שָׁר עַל גִּבּוֹרִים אוֹ שָׁר לְאִיזַבֶּלָה,

בְּלֹא עֵרוּב תְּחוּמִים אוֹ חֲרוּזִים שֶׁל בֶּלַע,

בִּשְׁנֵי מְרֻבָּעִים וְצֶמֶד שֶׁל שְׁלָשׁוֹת.

לְמִן הַהַתְחָלָה עָלָיו לִצְלֹף כְּשׁוֹט

וְלַהֲלֹם לְכָל אָרְכּוֹ כְּאֶבֶן קֶלַע,

עָלָיו לִהְיוֹת מוּצָק וְהֶגְיוֹנִי כְּסֶלַע

כִּי הוּא יַקִּיר אַפּוֹלוֹ הַמַּצִּית שְׁמָשׁוֹת.

הַטֶּבַע בּוֹ צָרִיךְ לְהִתְמַסֵּר לַיֹּפִי,

בְּלִי “סִיר” וּבְלִי “מִטְבָּח”: שֶׁאַף מִלָּה שֶׁל דֹּפִי

לֹא תְּטַמֵּא בִּסְחִי אֶת חֲרוּזוֹ הַצַּח.

לְכָל קוֹרֵא טָהוֹר הוּא מוּזָה וּבְתוּלָה –

גַּם בְּסוֹפוֹ צְרִיכָה לִזְהֹר פִּתְאֹם הִלָּה,

וְלֹא חִדּוּד אֲשֶׁר יוֹקֵשׁ לַשֵּׂכֶל פַּח.

המשורר הוא משורר צרפתי אנונימי מן המאה ה־18.

מחברה העלום של הסונטה שלעיל טמן “מלכודת” לקוראיו: במקור הצרפתי מסתיימות כל שורות השיר במעין אקרוסטיכון מחורז, המנצל כפלי משמעות של המילים החותמות כל אחד מן הטורים לשם יצירת “שיר בתוך שיר”. תרגומו המילולי של האקרוסטיכון המתקבל הוא: “הִנה איזבלה היפה, אישונה כבר נוצץ, מזמין, עוטף, מָלֵא. בתולה – ולפתע כָּשְׁלָה”. בתרגומה של הסונטה לא ניתן היה לשמר את כפל המשמעות הזה.