סוֹנֶט הוּא אַנְדַּרְטָה לָרֶגַע הַחוֹלֵף,

מַזְכֶּרֶת לְשָׁעָה מֵתָה שֶׁלֹּא תָּמוּת

מִנֶּצַח נַפְשְׁךָ. אֶת פֶּלֶא הַשְּׁלֵמוּת –

אִם טֹהַר בּוֹ אוֹ פֶּגַע – אַל לוֹ לְסַלֵּף:

מִשֵּׁן אוֹ מֵהָבְנֶה אֶת חִטּוּבוֹ גַלֵּף –

הַלַּיְלָה אוֹ הַיּוֹם מוֹשְׁלִים בְּזוֹ הַדְּמוּת;

כָּךְ לְעֵינֵי הַזְּמַן תַּצִּיג אֶת רוֹמְמוּת

נִזְרוֹ הַמְּעֻטָּר פְּנִינִים, הַמְּלַבְלֵב.

סוֹנֶט – מַטְבֵּעַ הוּא: הַנֶּפֶשׁ תֵּרָאֶה

עַל צַד אֶחָד, וְעַל מִשְׁנֵהוּ – אֲדוֹנָיו:

אִם זְהָבוֹ יֻקְדַּשׁ לְצַו חַיִּים גֵּאֶה,

אוֹ אִם לָאַהֲבָה נִתְּנוּ מַעְיָנָיו,

אוֹ אִם עַל גְּדוֹת דּוּמָה לוּטוֹת בְּאֵד וְהַס

לְכָרוֹן יְשֻׁלַּם, יְהִי לַמָּוֶת מַס.

טור 14: על פי המיתוס היווני, כרון הוא השייט המעביר את נשמות המתים דרך הנהרות סטיכּס ואָכֵרוֹן אל השאול. היוונים נהגו לשים בפי מתיהם מטבע, כשכר עבודתו של כרון.

דנטה גבריאל רוסֶטי (Rossetti, ‏1828–1882) היה ממייסדי האגודה הפְּרה־רפאליסטית, קבוצה של ציירים ומשוררים צעירים, שחרתה על דגלה את החזרה לפשטות ולכנוּת המאפיינות את יצירתם של הציירים האיטלקים שלפני רָפאל. לאחר מות אשתו הוריד רוסֶטי עִמה לקבר כמה משיריו, אך מאוחר יותר הוצאו השירים משם והתפרסמו. בסונטה שלעיל אפשר לשמוע הד לפרשייה הזאת.