1    🔗

מַהוּ תַּרְגּוּם? עַל טַס שֶׁל כֶּסֶף

מַחֲוִיר רֹאשׁוֹ שֶׁל הַפּוֹאֶט,

צִוְחַת תֻּכִּי וְקוֹף בְּקֶצֶף

וְאַף חִלּוּל כְּבוֹדוֹ שֶׁל מֵת.

לַטַּפִּילִים בָּם הִשְׁתַּלַּחְתָּ,

הַכֹּל סָלוּחַ, אִם סָלַחְתָּ,

הוֹ, פּוּשְׁקִין, לִי עַל הַתַּרְגִּיל:

בַּסֵּתֶר גִּבְעוֹלְךָ אַשְׁפִּיל

וּמִשָּׁרְשׁוֹ אִינַק לִי לֶשֶׁד;

וְאָז בְּנִיב שֶׁלֹּא מִכְּבָר

שִׁנַּנְתִּי, אַעֲלֶה דַּרְדַּר –

אָשִׂים אֶת זְהָ"בְךָ לְעֶשֶׁת,

לְמִין סִפֹּרֶת הֲגוּנָה,

דּוֹדָנִיתָהּ שֶׁל שׁוֹשַׁנָּה.

2    🔗

בָּבוּאָתָן הַמְּפַרְפֶּרֶת

שֶׁל הַמִּלִּים הִיא כְּמוֹ הָאוֹר

שֶׁמִּתְפַּתֵּל בֵּין אֵד וְקֶרֶת

בְּמַרְאָתוֹ שֶׁל הַיְּאוֹר.

הוֹ, פּוּשְׁקִין חֲמַקְמַק! אֶכְרַע נָא,

אָרִים עָגִיל מִשֶּׁל טַטְיָאנָה,

אֶסַּע לִי עִם הוֹלֵל קוֹדֵר,

אֶמְצָא שְׁגִיאוֹת שֶׁל אִישׁ אַחֵר

וַאֲנַתַּח אָלִיטֶרַצְיוֹת

בְּמִשְׁתָּאוֹת וּבְמוֹפֵת

שֶׁל בַּיִת ד‘, פֶּרֶק ח’.

עֻלּוֹ שֶׁל הַסּוֹגֵד לִגְרַצְיוֹת,

עֶרְגַּת פַּרְשָׁן מַרְבֶּה טִרְחָה –

לִשְׁלֶשֶׁת הֵם עַל גַּלְעֵדְךָ.

ולדימיר נבוקוב (Nabokov, ‏ 1899–1977), מחבר “לוליטה”, צירף את שתי הסנטזות האונייגיניות שלעיל לתרגומו לרומן “יבגני אונייגין” לשפה האנגלית – תרגום שהנאמנות המילולית היא נשמת אפו והנאמנות הצורנית ממנו והלאה (“מִין סִפֹּרֶת הֲגוּנָה, דּוֹדָנִיתָהּ שֶׁל שׁוֹשַׁנָּה”). נבוקוב לקח על עצמו שתי משימות אדירים: עצם התרגום לשפה שאיננה שפת אִמו והפירוש המקיף שהוסיף לתרגום (פירוש שאברהם שלונקי נעזר בו כשתירגם את הרומן לעברית).