יָקַרְתְּ לי מַה־יָּקַרְתְּ, סוֹנֵיטָה, ‘שִׁירַת זָהָב’!

מִימוֹת הָרֵינֵיסַנְס מִשְׁמֶרֶת לָנוּ אַתְּ.

הָ’עִמָּנוּאֵל’ – הוּא הֵד מַנְגִּינָתֵךְ אָהָב,

וִיחִידֵי־דוֹר נְצָרוּךְ בְּאִיטַלְיָה, וְלֹא מַתְּ.

אָהַבְתִּי צִמְצוּם נִיב־חֲרוּזֵךְ, פּוֹזֵז כְּזָהָב,

מְלֻטָּשׁ מַחֲזִיק בּוֹ הַמְרֻבֶּה בַּמּוּעָט,

וּגְמַר־בָּתַּיִךְ לָךְ הַמְצַלְצֵל בְּאוֹן וָרָהַב,

חֲלִיפוֹת הֶגְיוֹן בָּךְ כְּאוֹר הַחֲזִיז הֶחָד.

אַךְ מִשֶּׁרֻכְּזָה בָּךְ מַחֲשַׁבְתִּי בַת הֲגִיגִים

מַה־דְּמוּת אֶעֱרָךְ־לָךְ? – קִלּוּחֵי בַרְזֶל סִיגִים,

שֶׁנִּכְנְעוּ לַדְּפוּס, מוּצָקִים, סְפוּנֵי־צְלִיל.

כִּי כֵן הֲלֹא גַּם אַתְּ: צִיּוּרִים מְפֻתָּחִים

בְּמַתְכֹּנֶת כֻּלָּהּ סְיָג, מְסֹרוֹת־קֶדֶם, כְּלִיל:

הֶגְיוֹנָיו צְפוּפִים בּוֹ וּמִדַּבְּרוֹתָיו רְוָחִים.

אודסה 1920

מתוך: שאול טשרניחובסקי, “מבחר” (עם עובד ודביר, 1965), עמ' 99.