בַּגַּן הַצִּבּוּרִי, מֵעֵבֶר לַיְּלָדִים,

אֲנִי מְחַלֵּק אֶת הַגַּן בְּמַבָּטִים.

בְּיָמִין יַלְדוּת פּוֹרַחַת

שֶׁבְּכָל יוֹם שֶׁעוֹבֵר

הִיא קְצָת נִשְׁכַּחַת,

וּמִשְּׂמֹאל, בִּמְעִיל אָפֹר,

יַלְדוּת שֶׁנִּשְׁכְּחָה בַּכְּפוֹר.

אֵי שָׁם בְּגַן אַחֵר,

בְּחֻלְצָה סְגֻלָּה, חִוֵּר,

מִתְגָּרֶה בְּעֵץ גָּבוֹהַּ אוֹ

בַּחֲתוּלָה זְרִיזָה כְּמוֹ

שֵׁד שֶׁמִּן הַשִּׂיחִים יָצָא,

יֶלֶד בְּלֵב בִּצָּה.

הוּא לֹא פּוֹרֵחַ כְּנַרְקִיס

אַךְ הוּא חוֹשֵׁב שֶׁלְּהָנִיס

חָתוּל לְתוֹךְ שִׂיחִים גְּדוֹלִים

פּוֹתֵר בְּעָיוֹת שֶׁל גְּדוֹלִים.

הוּא לֹא הֵבִין, הוּא לֹא יָדַע,

שׁאוֹתָהּ יַלְדוּת בִּצָּה

אֵינָה נִפְתֶּרֶת בִּרְדִיפָה

אַחֲרֵי זְנָבוֹת אוֹ בִּקְפִיצָה

עַל עֲנָפִים הַמִּשְׂתָּרְגִים

מֵעַל רָאשֵׁי הַיְּלָדִים.