שָׁכֵן יָהּ, שְׁמַע: לְעִתִּים לְךָ אַפְרִיעַ,
בִּנְקִישׁוֹתַי בַּלַּיְלָה אַעִירְךָ, –
אַךְ זֶה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא אֶשְׁמַע כָּל זִיעַ
וְאֵדַע: אַתָּה שָׁם לְבַדְּךָ.
וְאִם תַּחְפֹּץ דְּבַר-מַה, אֵין אַף אֶחָד
הַגֵּשׁ מַשְׁקֶה לְיָדְךָ הַמְגַשֶּׁשֶׁת:
אֲנִי מַקְשִׁיב תָּמִיד. תֵּן אוֹת, אִוֶּשֶׁת.
אֲנִי קָרוֹב לְךָ.
בֵּינֵינוּ מַבְדִּילָה מְחִצָּה דַּקָּה בִּלְבָד,
וְרַק בְּמִקְרֶה. כִּי יִתָּכֵן, –
מִפִּיךָ אוֹ מִפִּי מִלָּה אַחַת –
וְהִיא תִּתְפּוֹרֵר
בְּלִי קוֹל, בְּדוּמִיָּה:
מִתְּמוּנוֹתֶיךָ הַמְּחִצָּה בְּנוּיָה.
כִּצְבָא שֵׁמוֹת הֵן מִסְּבִיבְךָ נִצָּבוּ.
וּבְהִדָּלֵק בִּנְבָכַי הָאוֹר,
בּוֹ לְבָבִי אֶת יֶשׁוּתְךָ יִסְקֹר,
קַרְנָיו עַל פְּנֵי הַמִּסְגְּרוֹת יִטָּפוּ.
וְשׁוּב חוּשַׁי, שֶׁבְּנָקֵל יִיעָפוּ,
כְּמוֹ גוֹלִים, תְּלוּשִׁים מִן הַמָּקוֹר.