כְּגוֹן טַעַם בַּלַּעֲנָה. לֶנְסְקִי לֹא הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁיָּדַע

אֶת קִסְמָהּ הַזָּר. וְהָאָרֶץ מָרָה וְחַיֵּי אָדָם בְּטֵלִים

וְיוֹתֵר מִשֶּׁהַלַּעֲנָה מְקַלְקֶלֶת הִיא נְחוּצָה,

לִהְיוֹתָהּ מֵעֵין צֳרִי, שֶׁבִּלְעָדֶיהָ הָאַגָּדָה

עַל דְּבַר הַחַיִּים הַמְּתוּקִים, בְּהִתְפַּשְּׁטָהּ,

סוֹפָהּ מַקְהָה אֶת שִׁנֵּי הַתְּמִימִים

עַד כִּי יֵמַר בְּפִיהֶם הַמָּתוֹק בַּפֵּרוֹת.

כִּי בַּעֲסוֹק הָאָדָם בְּהַשְׁוָאוֹת

הוּא כּוֹרֶה אֶת הַבּוֹר לְרַגְלָיו, גַּם נוֹפֵל בּוֹ

וְגַם מְכַסֶּה. עַד הַיּוֹם הַזֶּה

לֹא רָאִיתִי קְשֵׁה־יוֹם שֶׁלֹּא דָּן אֶת עַצְמוֹ לַמָּוֶת.

וּבִשְׂדוֹתָיו לֹא עָלָה עוֹד אַרְבֶּה

וְסַרְטָן טֶרֶם בָּא בִּבְשָׂרָיו,

וּפָנָיו לֹא פָּנוּ מִן הָאוֹר,

וְהִנֵּה הוּא מַפְנֶה אוֹתָם מִן הָאוֹר עַכְשָׁיו

וּמֵגִיף אֶת דַּלְתּוֹ בְּפָנָיו,

וּמְאָרֵר: הַחַיִּים מְתוּקִים

וְיוֹרֵק בַּבְּאֵר בָּהּ מֵימָיו

וּמְכַבֶּה בִּנְשִׁיפָה אֶת יְרֵחוֹ

וְשׁוֹחֵק לְאָבָק אֶת יָמָיו

וּמְכַלֶּה בְּעָשָׁן אֶת לֵילוֹ.