(עם בוא העליה החמישית)

– – – והנה עוד קיסם ולא מעט ערכו. השעה שעה מאוחרת בלילה. באולם התאספו כל החברים. הולכים רצוא ושוב. שותקים או משמיעים דברים תפלים, ועל השפתים מרחף חיוך והעינים מאירות באור שמחה עצורה. מה קרה? באולם נמצאים חברים חדשים. זה עתה באו, אין נאומים נלהבים, אדרבא, מורגש כעין אי-נוחיות, כאי-ההתאמה שבין הרגש וביטויו. אבל הביטוי הוא מיותר. כדרך שהוא מיותר כלפי קרובים שנעדרו ימים הרבה מן הבית וזה עתה שבו. שמא מצחיקה גם קצת התמונה, תמונת אנשים מבוגרים, שאינם מוצאים מקומם. שמא כמוזרות נשמעו הקריאות שהתפרצו משנתקרבה העגלה עם החברים לגבעה אולם בקריאות אלו יכולת לשמוע תרועות עוז ובטחון בנצחון הבא.

בשעה מאוחרת זו שוועו כל פנים:

ברוך בואכם.

­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­19.2.29