לוגו
אחר־צהרים באנגלו־אירלנד
תרגום: יאיר הורביץ
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

צִפּוֹר אִלְּמָה חוֹמֶקֶת עֲמָקִים רַכִּים שֶׁל אֲוִיר

וְהָאָרֶץ חֲשׂוּפָה עַד זְהַב־עוֹר דְּגָנָהּ.

כִּקְרוּם סוֹנֵט הַגְּבָעוֹת רוֹטְטוֹת בְּחֻמָּן

וְכִסְאוֹת־מַרְגוֹעַ חוֹרְקִים בַּמִּדְשָׁאָה.

הָלְאָה מְאִתָּנוּ, רְחוֹב הַצַּלְיָנִים, וְרַגְלַיִם עֵירֻמּוֹת

שֶׁל חוֹזְרִים־בִּתְשׁוּבָה, אַף עַתָּה שׁוֹתְתוֹת אֶלְתּוֹךְ הָאָבָק, יוֹדְעוֹת

מְשׂוּכוֹת שֶׁאֵינָן גְּבוֹהוֹת כְּשֶׁהָיוּ.


הַפְּרִיחוֹת רוֹחֲשׁוֹת, וַעֲלֵי־כּוֹתֶרֶת כְּאֶגְלֵי־דְּמָעוֹת

יוֹרְדִים עָמֹק בִּשְׂעָרֵךְ, אֲהוּבָה, עָמֹק כַּנְּטִיָּה

לִזְכֹּר אֶת דִּבְרֵי־יָמֵינוּ. נָחִים עַל מִתְמַךְ צֵל

וּמִתְלוֹצְצִים שֶׁמֵּתִים אֲנַחְנוּ, אַךְ בְּלֹא־אָרוֹן. תּוֹחַלְתֵּנוּ הָאַחַת

לְעוֹלָם לֹא תִּסָּלַח. קְרִיאוֹת יְלָדִים מִנְּאוֹת־הַדֶּשֶׁא,

אַךְ אֵיכָה נֵדָעֵם, אֲשֶׁר עֵינֵיהֶם וְאָזְנֵיהֶם

לְעוֹלָם לֹא יִרְאוּ אֶת שֶׁאָנוּ רוֹאִים וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֶת שֶׁאָנוּ שׁוֹמְעִים?


מְעֻלְּפוֹת דְּבוֹרִים מְשׂוּכוֹת הַגָּדֵר

אַךְ דְּמָמָה בֵּינוֹת לַצִפֳּרִים. שׁוֹקְטוֹת הֵן,

עֵינָן בּוֹהֶקֶת בַּצֵּל. חֶרְמֵשׁ לוֹחֵשׁ

כְּמֶשִׁי עַל מֶשִׁי. רַק אַלִּימוּת חֲזוּיָה

שֶׁל קַיִץ, שֶׁקֶט שֶׁל נְשִׁיקוֹת מְפֹחָדוֹת.

רַק הָאֵימָה לְבַדָּה אִתָּנוּ כָּאן תַּחַת הָעֵצִים.

מְגִלּוֹת צְהֻבּוֹת שֶׁל אוֹר־שֶׁמֶש יוֹרְדוֹת כִּתְחִנּוֹת לֹא־נִרְצוֹת.


קִצֵּנוּ כִּמְעַט נֶחֱרַץ. אַךְ בַּל תְּקַוֶּה

לְחַסְדָּם הַקַּנּוּא וְהַלּוֹחֵץ שֶׁל הַמַּיִם. לְפֶרֶץ הָאֵשׁ הַחוֹפֵז.

צַפֵּה לְקֵץ אוֹתָהּ עֲלִיָּה־לְרֶגֶל שֶׁל אֲחֵרִים.

תְּפִלָּה, חֲזָרָה־בִּתְשׁוּבָה וְקָרְבָּן אֲשֶׁר מִזְבְּחָם לֹא גָּבַהּ

מִמְּקוֹם שִׁבְתֵּנוּ. לֹא פְּרִידוֹת תִּהְיֶינָה,

מֵאִיתָּנוּ אִישׁ לֹא יִוָּתֵר. אִישׁ לֹא יְגַשֵּׁר

בֵּין עֲבָרֵנוּ לַעֲתִידֵנוּ. אֵין חוֹבוֹת לִגְבּוֹת.


עוֹד זְמַן לְהַלֵּךְ לְצִדֵּי הַנָּהָר,

שֶׁכֹּה קָשׁוּחַ בְּחָרְפּוֹ, וּבְקֵיצוֹ, מַעְגְּלֵי קֶצֶף לְבָנִים

נִסְחָפִים, אָמַרְנוּ, כְּמוֹ פַּרְפָּרִים בִּטְבִיעָה.

אוּלָם יְלָדִים הָיִינוּ אָז, בְּכָךְ רָאִינוּ בַּיִת

וְשָׁם הֵבֵאנוּ כָּל עִטּוּר

זָכִינוּ בּוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. עַתָּה לֶאֱזוֹר נוּכַל רַק רַעַד

זִכָּרוֹן, שֶׁאַהֲבָתֵנוּ אוֹהֵב שֶׁכָּזֶה הִכְזִיבָה.


צְלִיל קָט מְפוֹרֵר אֶת הָאֲוִיר הַשָּׁקֵט כָּחֹל

וּצְלָלִים נוֹפְלִים כִּשְׁעוֹנֵי־שֶׁמֶשׁ עַל הַדֶּשֶׁא.

יוֹדְעִים מְאֹד עֶרֶב, גֵּאוּת הָעַרְבַּיִם

הַמּוֹתִירָה אַחֲרֵיהָ עִיֵּי־אֲפֵלָה. מִתְבּוֹנְנִים בָּה חוֹלֶפֶת

נֶאֱסֶפֶת אֶל אֹפֶק. נִיב הַיָּרֵחַ הָאָרֹךְ

נוֹקֵשׁ בַּחַלּוֹנוֹת, מִתְפַּתֵּל לְרֹחַב הַמַּדְרֵגָה…

אֱמֶת, אֶפְשָׁר שֶׁיָפְיֵנוּ יְלוּד־חֲרָדָה.


הַזְּכוּכִית הַקּוֹדֶרֶת שֶׁל הַנָּהָר מִתְנַפֶּצֶת וְנִתְקֶנֶת מֵחָדָשׁ,

אַךְ שָׁם קַדְרוּת תּוֹמֶכֶת קַדְרוּת, בָּבוּאָה פְּנִימִית

שֶׁל צֶדֶק. הָעוֹלִים־לְרֶגֶל, דְּרוּכִים לְיוֹם שִׁלֵּם, יָשוּבוּ

אֶל רְחוֹבֵנוּ הַשּׁוֹקֵט. אַהֲבָה, בִּסְטִיָּה קַלָּה,

נִשֵּׂאת כְּצִפּוֹר מִן הַדַּפְנִים. אֲנִי כָּמֵהַּ עַד כְּלוֹת

לִנְשִׁיקַת תִּקְוָה, אַךְ תִּקְוָה נִמְלֶטֶת

כְּכֶלֶב נִסְקָל בָּרְחוֹבוֹת.


הַבְמוֹתֵנוּ יִסְגְּדוּ לָנוּ? הֲיִשְׁמְרוּ אֶת יוֹם צוֹמֵנוּ?

בַּעֲבוּרֵנוּ, חַיִּים הָיוּ רָעָב מַתְמִיד. הַנָּדִיר בַּמַּאֲכָלִים

הָפַךְ אֵפֶר בְּרִיר פִּינוּ. הַמְעֻדָּן בַּיֵּינוֹת

הֶחֱמִיץ בְּמַרְתְּפֵינוּ. הַטּוֹב וְהָרַע

הִתְפָּרְקוּ מִתְּכוּנוֹתֵיהֶם. בְּעַצְמֵנוּ רוֹפַפְנוּ הַמִּבְנֶה, וְהַמִּכְרֶה

הִתְמוֹטֵט עָלֵינוּ. הִנְנוּ כֹּה אַרְעִיִּים, כֹּה בְּנֵי־מָוֶת

שֶׁהֵיאַךְ תְּמִיהָה הִיא שֶׁמִּדַּרְכֵּנוּ סָטִינוּ.


שֶׁחַיִּינוּ עִמָּם מֵעוֹלָם לֹא חָגְגּו בִּמְסִבֵּנוּ, אַךְ עִתִּים שָׁרוּ

לְאוֹרְחֵינוּ, אוֹ יָשְׁבוּ בְּאוּלַם־הַמְשָׁרְתִים,

עֲגוּמִים, תְּאֵבֵי־רֶשַׁע, וְנֶחְפָּזִים לִזְנֹח

אֶת בּוּזָם. מֵעַל הַמַּדְרֵגוֹת, הַנֶּשֶׁף

מְחוֹלֵל אֶת נְעִילָתוֹ, וְהַמְאָרֵחַ לְבַדּוֹ עוֹמֵד

עַל הַמַּדְרֵגוֹת, צוֹפֶה בָּעֵצִים

הַמְזַנְּקִים אֶת תּוֹךְ הַפּוֹלְקָה הַשּׁוֹטֶפֶת שֶׁל הָרוּחַ.


מֵעוֹלָם לֹא הִשְׂכַּלְנוּ לְהַתְאִים צְעָדֵינוּ לְקֶצֶב הֶחָלִיל, הַכִּנּוֹר אוֹ הַתֹּף.

שָׁכַחְנוּ לְנַגֵּן בְּעַצְמֵנוּ. סָפֵק, אֲפִלּוּ,

אִם נוֹתְרָה בָּנוּ נְגִינָה כְּלָל.

חַיָּבִים לָלֶכֶת, אַךְ אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לַעֲזוֹב. תֹּפֶת אוֹ עֵדֶן…

הַבְּחִירָה אֵינָהּ בְּיָדֵינוּ, אִם נָקוּם אוֹ נִפֹּל.

קַפְּלִי אֶת כִּסְאוֹת־הַמַּרְגוֹעַ, אֲהוּבָה, כַּמָּה מֵהֶם

לֹא יִדַּרְשׁוּ בַּשָׁנָה הַבָּאָה, לֹא יְשַׁנֶּה מַה חֹם יִשָּׂא בְּחֻבּוֹ שֶׁמֶשׁ.


ברוס ויליאמסון הוא משורר אירי, יליד 1922