אָדָם הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי שְׁאוֹל

בִּשְׁנָתוֹ הַשְּׁלוֹשִׁים וָשֶׁבַע, שֶׁהִיא שְׁנַת חֹל

וְלֹא קָרָה בָּהּ מְאוּם.

אִישׁ אֵינוֹ מְכַוֵּן אֶת צְעָדָיו

וְהוּא שׁוֹמֵעַ אוֹתָם צוֹעֲדִים בִּלְעָדָיו,

יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה.

חָבוּי בְּגַפּוֹ בְּחֶדֶר עִם שְׁנֵי חַלּוֹנוֹת.

בַּחַלּוֹן הָאֶחָד עֵץ. בַּחַלּוֹן הַשֵּׁנִי – שׁוֹנוֹת.

וַעֲנָנִים בַּלַּילָה נוֹתְבִים.

עוֹבֵר מֶרְחַקִּים בַּעֲצִימַת עֵינַיִם, בַּחֲטָף

נוֹשֵׂא עִמּוֹ אֶת כֹּל מַה שֶׁאָסַף

כְּשֶׁנִתְפָּרְדָה הַחֲבִילָה.