הַרְבֵּה נָתַתִּי בַּדָּבָר הַזֶּה

וְהַדָּבָר הַזֶּה לֹא הֶחֱזִיק מַעֲמָד.

אֲנִי יוֹשֵׁב בַּחֶדֶר מֵעַל לֶחָצֵר.

הֶחָצֵר חֲתוּמָה בְּשֶׁמֶשׁ הַקַּיִץ.

הַדֶּלֶת עֶרְיָה וְהַחַלּוֹן צַחְצָחוֹת.

וְהַצֵּל מִתְקַדֵּם בְּאֵין מַפְרִיעַ.

הֱיֵה יָרֵא אֶת הַתַּעֲנוּג שֶׁהוּא

מַדְרֵגוֹת אֶל קוֹמָה שֶׁלֹּא קַיֶּמֶת.

אִבְחָה שֶׁל מְטוֹסִים גְּבֹהִים.

חֲלוֹם חוֹזֵר שֶׁל אַלִּימוּת:

הַסִּימָנִים הַמִּתְרַבִּים כָּל יוֹם.

פְּחַד מִן הַתַּעֲנוּג, הֱיֵה

כָּמוֹנִי בַּחֶדֶר מֵעַל לֶחָצֵר.

הַרְבֵּה נָתַתִּי בַּדָבָר הַהוּא

שֶׁלֹא עוֹזֵב עִמִּי לְעֶת הַצֹּרֶךְ.

אֲנִי זוֹכֵר יָפֶה שֶׁכְּבָר הָיִיתִי

כָּאן, בְּחֶדֶר זֶה, בְּיוֹם אַחֵר,

בְּעוֹד אֲנִי לְבַד וְהוּא כְּבָר בָּא,

זוֹכֵר אֵיךְ שֶׁקִּדַּמְתִּי אֶת פָּנָיו.