יֵשׁ דָּבָר שֶׁשָּׁכַחְתִּי

וְיֵשׁ דָּבָר שֶׁאֲנִי עוֹד זוֹכֶרֶת

יַלְדוּתִי פָּרְחָה עָבְרָה לָהּ

וַאֲנִי נִשְׁאֶרֶת.

גַּם יוֹנֵק הַדְּבָשׁ פּוֹרֵח

מֵעָנָף לְעָנָף

מִקֵּיסָם אֶל קוֹרָה

וַאֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת.

דְּבַר מָה נִמְצָא מֵאֲחוֹרֵי הַכֹּתֶל

וְהַדֶּלֶת;

זִכָּרוֹן שֶׁעוֹקֵר הָרִים

וְטוֹחֲנָם זֶה בָּזֶה.

אָהַבְתִּי פַּעַם פֶּסֶל

אִיטַלְקִי.

כְּשֶׁאֲנִי מְאֹהֶבֶת אֲנִי דְּחוּסָה כְּעָנָן

עֲמוּס גְּשָׁמִים,

מַגִּיר מָטָר.

כְּשֶׁאֲנִי מְאֹהֶבֶת

אֲנִי כָּל דָּבָר

שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת בְּדַעַת אִישׁ.

אֲנִי שׁוֹאֶלֶת

בְּפָנִים תְּמֵהוֹת:

מַה יָּכוֹל לִקְרוֹת לִי

שֶׁלֹּא קָרָה לִי עוֹד?

אֲנִי תְּלוּיָה מֵעַל עָנָן

מִבְּלִי לִפֹּל.

בְּלִי כְּנָפַיִם, בְּלִי מַקּוֹר.

פַּעַם, כְּשֶׁהָיִיתִי מְאֹהֶבֶת

כְּבָר לֹא הִרְגַּשְׁתִּי

חֹם אוֹ קֹר.