וְיָאִיר אֶת יָאִיר שׁוֹאֵל לְאָן, לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ יָאִיר
וְיָאִיר לְיָאִיר מֵשִׁיב אֵינִי מְצַפֶּה דָּבָר וַאֲנִי שָׂמֵחַ
שֶׁאֲנִי כָּאן יָאִיר רֵיק מִמּוּעָקָה וְאַל תִּשְׁאַל, לֹא,
אַל תִּשְׁאַל שֶׁאֵינִי מְצַפֶּה אֶלָּא לְכָךְ שֶׁאֵינִי מְצַפֶּה,
אַתָּה מֵבִין, אֲנִי אֵצֵא, אַתָּה רוֹאֶה יָאִיר אֲנִי מְדַבֵּר
יוֹצֵא, מִתְנַעֵר, אַתָּה זוֹכֵר הָיִיתִי כָּאן אִתִּי
אִשָּׁה מֶטֶר שִׁשִּׁים גֹּבַהּ, אַתָּה יוֹדֵעַ, יָאִיר,
נִפְרַדְתִּי מֵאִשָּׁה מֶטֶר שִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה גֹּבַהּ,
גֹּבַהּ הָעֲקֵבִים וְלֹא עֹמֶק הַצַּעַד, אַתָּה מֵבִין, יָאִיר,
כְּבָר הָיִיתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה יָאִיר
וְלֹא רוּחַ מִשָּׁם שׁוֹטֶפֶת אוֹתִי וְלֹא רוּחַ מִשָּׁם,
אַל תִּשְׁאַל לַדָּבָר הַנִּשְׁבָּר, כָּרוּת, יָאִיר
אַתָּה מַכִּיר, מִתְחַדֵּשׁ. וּבְכֵן, יָאִיר אֶת יָאִיר
שׁוֹאֵל לְאָן יָאִיר נֵלֵךְ, עַד מָתַי יִנְבַּע הַכֹּחַ הַמְנַחֵם
הַמְנַחֵם כָּל שֶׁנִּקְרֶה וְלָנוּ לְעֵת מַפֹּלֶת מִי, מִי לָנוּ
הַקָּמִים צָחִים רַעֲנַנִּים מֵאֲפֵלָה אִם לֹא יָאִיר אֶת
יָאִיר שׁוֹאֵל, אֲנִי שׁוֹאֵל
יָאִיר
פְּנֵי הַלְּבָנָה אֶבֶן פָּנֶיהָ שׁוֹשַׁנָּה,
בִּמְחוֹגֵי גַלְגַּלָּהּ לְבָנָה־מְקוֹנֶנֶת
נִדְמְתָה עֲנָנָה, וְהִיא הַסּוֹגֶרֶת
וְהִיא הַנּוֹתֶנֶת, מִבֹּא, מִצֵּאת,
מֵי־מָרָה. כִּי שֶׁמֶשׁ־מִלֵּאת
וְעוֹדָהּ בַּמַּרְאָה לְבָנָה־מְקוֹנֶנֶת,
סוֹגֵר לָהּ גַּלְגַּל־שֶׁמֶשׁ לְהַחֲרִיף עֵינָהּ.
לנורית רוטמן, אשנבי שמש