לְהַחֲלִיף אֶת יָדֶיהָ בִּצְחוֹק, וַהֲלֹא אֵין הִיא אֶלָּא מְבוּכָה לְמֶחֱצָה. הַפָּרָשׁ לא חָשׁ בְּכָךְ קֹדֶם לָכֵן.

הַטְּרַקְלִין הָיָה זַמֶּרֶת שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת גְּבָרִים מַהֶם, וְהַדּוֹחָה חֲרִיצַת־דִּין בְּמִקְרֶה זֶה. הַמְּשָׁרֵת, עֲטוּר שִׁירָה רוֹמַנְטִית, נִתֵּר מִמְּקוֹמוֹ וּבֵרַךְ אֹמֶץ־לֵב זֶה. עָזַב מִבְּלִי הוֹסִיף דָּבָר.

מִסְכֵּנִים!

מִדֵּי אוֹהַב אוֹתָם יִפְּלוּ מֵהָרַכֶּבֶת!

הַטְּרַקְלִין לְחָיָיו הֶעֱלוּ סֹמֶק וְהַפָּרָשׁ צָעַק: אֲנַחְנוּ זְקוּקִים לְתֵרוּץ!

זוֹהִי הַתְּקוּפָה הָאֲרֻכָּה. סְפִינוֹת הָאֲוִיר נוֹטְלוֹת אֲבָנִים וּמִתְרַחֲקוֹת. רָצָה הַגּוֹרָל שֶׁהַפָּרָשׁ נִתְקַף מְבוּכָה, וְכָךְ הוֹדְתָה הַזַּמֶּרֶת בְּאָזְנָיו אֶת דְּבַר דַּאֲגָתָהּ, וְהוֹסִיפָה: רְצוֹנִי לְהָבִין.

וּשְׁנֵיהֶם גָּדְלוּ בַּמִּנְזָר גַּם־יַחַד. יֵאוּשׁ תָּקַף אֶת קְהַל הַמַּעֲרִיצִים, וְלַזַּמֶּרֶת הִתְחַוֵּר, כִּי סוֹד הַהַרְפַּתְקָה עָתִיד לִפְרֹחַ. שָׁמְעָה קוֹל פְּרָסוֹת עַצְבָּנִי וְאָמְרָה בִּלְהִיטוּת: בְּסֵדֶר!

לֹא לְכָךְ הִתְכַּוֵּן הַפָּרָשׁ, אֶלָּא שֶׁהוּא צָעַק מֵעַל יָדֶיהָ: אַתְּ מִתְגּוֹרֶרֶת כָּאן מִזְּמַן?

פָּתַח וְסִפֵּר עַל זִקְנוּתוֹ בְּמִלִּים לְבָנוֹת, כְּלוֹמַר בְּלִי אַהֲבָה, וְהַזַּמֶּרֶת לֹא שָׁמְעָה. הַיּוֹם חָלַף בְּכַשְּׁפוֹ קָרְבָּן חָדָשׁ.

שָׁלוֹם, יַקִּירַי, עַד מָחָר!

אונסי אל־חאג' – משורר לבנוני צעיר (נולד ב־1939), מן הבולטים במשוררים החדשנים בעולם הערבי ומעורכי כתב־העת לשירה “שׁער” היוצא לאור בבירות.