הֵם הָיוּ שְׁכֵנִים טוֹבִים שֶׁלָּנוּ בְּבַּגְדָד,

הָמְתָה אִמִּי בְּגַעְגּוּעֶיהָ, שְׁלֹשָׁה עֲשׂוֹרִים אַחֲרֵי,

עַל הָאַרְמֶנִים הָהֵם, אֲסוּפֵי כָּנָף בְּחֵיק זָר,

וְאֵיךְ בְּעֵינַיִם מְצֹעָפוֹת בֵּרְכוּ אֶת הוֹרֵי לְשָׁלוֹם

בַּיּוֹם בּוֹ פִּשְּׂקוּ כְּנָפַיִם לְמוֹלֶדֶת אַחֶרֶת.

שָׁנִים אַחֲרֵי נִמְצְאָה בִּמְגֵרַת הָאָרוֹן בְּחַדְרִי

תְּעוּדַת גַּן הַיְּלָדִים הַגְּנוּזָה, מְעֻטֶּרֶת

סֶרֶט אָדֹם כְּרִמּוֹנֵי דָּם

שֶׁהֶעֱנִיקָה לִי בִּנְשִׁיקָה הַגַּנֶּנֶת סִיט נוּאֵלִי מִן הָאַרְמֶנִים.